שנוולד אליעזר חיים (רב, אל"מ במילואים, ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)בשבוע שחלף עלה על הקרקע מחדש היישוב כדים, שנעקר במהלך עקירת היישובים בגוש קטיף ובצפון השומרון לפני 21 שנים. זהו היישוב האחרון מבין הארבעה שנעקרו ממקומם וזכו לעלות מחדש על הקרקע בתקופה האחרונה. בכך הושלם מהלך של תיקון איוולת עקירת ארבעת היישובים בצפון השומרון. זהו חלק מהמהפכה ההתיישבותית הציונית שמתחוללת ביהודה ושומרון בימים אלה. היא מצטרפת לתנופת ההתישבות בישובי גבול הצפון ובישובי העוטף והנגב.
מהפיכת ההתיישבות ביהודה ושומרון אינה מתבטאת רק בהרחבתם של יישובים קיימים או בבנייה בשכונות חדשות, אלא בתופעה נרחבת יותר: הקמתן של חוות, גבעות ונקודות התיישבות חדשות על אדמות מדינה במרחבים שבעבר היו כמעט ריקים מנוכחות יהודית. זוהי התיישבות מסוג אחר – פחות עירונית, יותר חלוצית; פחות תלויה בתשתיות קיימות, ויותר מבוססת על אנשים שבוחרים להתיישב בקרקע, לעבד אותה, להיאחז בה ולהפוך אותה למקום מיושב.
היקפה של המהפכה חסר תקדים. לפי נתונים שפורסמו בקיץ, בשלוש השנים האחרונות הוקמו ביהודה ושומרון 185 מאחזים חדשים, כ-130 מהם חוות וגבעות. החוות חולשות כיום על יותר ממיליון דונם של אדמות מדינה, שהם כ-18% משטח יהודה ושומרון. לא רק עוד בתים – שינוי דרמטי במפת האחיזה בקרקע. כל מי שנע בשטח אינו יכול שלא להבחין בה: במבנים בראשי הגבעות ובשטחים הגדולים של כרמי יין וזיתים, הנטועים בשורות מדויקות ביד מקצועית, לאורך שטחים נרחבים.
השר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ', שרת ההתיישבות אורית סטרוק וראשי המועצות מובילים את המהלך כמדיניות רשמית של הממשלה ובהתאם להחלטותיה המדיניות. אולם גיבורי המהפכה הזו הם המשפחות החלוצות והבודדים שנרתמו למפעל הציוני המיוחד הזה, ורואים שליחות גדולה בהמשך מפעל ההתיישבות הציונית כפי שהיה בראשיתה של הציונות. אנשים שמוכנים להגיע למקומות קשים למחיה, לוותר על אזור הנוחות ועל תנאי המחיה והנגישות, מתוך אהבת הארץ ואמונה בערך ההתיישבות בארץ ישראל ובחיבור לאדמה; שמוכנים להגיע לגבעה חשופה ללא תשתיות של מים זורמים וחיבור לרשת החשמל, ללא דרכי גישה סלולות, לפעמים אפילו כמשפחה בודדת, להקים חווה עם עדר או שטחים חקלאיים, ליצור נוכחות בשטח ולהכשיר אותו להגעתן של משפחות נוספות.
קם לנו דור חדש של צעירים ומשפחות, לוחמים עזי נפש וחלוצי התיישבות, שאינו שואל את עצמו מה הוא עוד יכול לקבל מהמדינה, אלא מה השליחות שלו ומה הוא יכול לתת למדינה. לא היכן יש יותר איכות חיים פיזית, אלא היכן יש יותר משמעות ערכית לחיים, שליחות ותרומה. שילוב של אהבה לארץ ואחריות על ביטחונה.
החוות והמאחזים כבר אינם רק איים של התיישבות, אלא רצף של יישובים היוצרים נוכחות ואחיזה במרחב.
כמו בראשית ההתיישבות החלוצית, למאחזים ולחוות יש גם תרומה אסטרטגית משמעותית לביטחון. כמאמר האבות המייסדים: במקום שבו תעבור המחרשה, שם יהיה הגבול. השילוב ושיתוף הפעולה בין ההתיישבות לבין צה"ל מייצרים חגורת ביטחון מזרחית למדינת ישראל.
מלחמת התקומה שינתה את תפיסת הביטחון הלאומי הישראלי מן היסוד. במשך שנים התפתחה הקונספציה שאפשר להסתמך על מכשול, מודיעין, טכנולוגיה ושולטנות צבאית, ללא אחיזה התיישבותית קבועה בשטח. המלחמה המחישה את המחיר האפשרי של היעדר אחיזה במרחב ושל מתן אפשרות לאויב להתבסס סמוך לאוכלוסייה האזרחית.
במרחב ההררי של יהודה ושומרון, שליטה במרחב כרוכה בהתייצבות על הגבעות האסטרטגיות והשטחים השולטים, ברצף, בנוכחות קבועה של אזרחים וצבא, בהיכרות עם השטח ובשליטה על צירי התנועה. בכך היא עשויה למנוע השתלטות עוינת על שטחים אסטרטגיים. המלחמה האחרונה לימדה אותנו עד כמה זה חשוב, ועשוי למנוע הישנות של מתקפת פתע מסוג שמחת תורה תשפ"ד.
פרשתנו פותחת בפסוק: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ" (דברים כ"ו, א'). התורה אינה רק מציינת עובדה של ביאה אל הארץ, ירושה והתיישבות, אלא גם דורשת מעם ישראל לרשת את הארץ וליישב אותה, להיאחז באדמתה ולגדל את פריה. "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" (רמבן סהמ"צ עשה ד'). אולם היא אינה מסתפקת בהיאחזות תועלתנית בארץ, אלא מבקשת לבסס אותה על ערכים וקדושה. להבין שהחיבור בין עם ישראל לארצו אינו דומה לשאר העמים: "קשר הקדש של ישראל עם ארצו הקדושה אינו דומה לקשר טבעי, שכל עם ולשון מתקשר על ידו אל ארצו" (עו"ר ח"א עמ' ר"ג). קשר זה בא לידי ביטוי במקרא ביכורים ובווידוי מעשר, המוזכר בהמשך פרשתנו. החקלאי מיישב הארץ חוזר עליו פעם בשנה או בשלוש שנים, כאשר הוא מביא את הביכורים למקדש או כשהוא מבער את מעשרותיו, תוך שהוא מזכיר לעצמו את הייעוד הערכי של הביאה לארץ וההתיישבות בה: "מקרא ביכורים ווידוי מעשר, המצרפים את עובדות היסוד של ההיסטוריה הלאומית היהודית ואת כללי היסוד של התפקיד הלאומי היהודי וכוללים אותם בשני וידויים. אמירת שני הווידויים האלה, אחת לשנה או אחת לשלוש שנים, תזכיר לכל יהודי את מקורו ההיסטורי הלאומי ואת התפקיד הלאומי הנובע מכך" (רש"ר הירש, דברים כ"ו, א'). הבחירות שבפתח הן גורליות, גם להמשך התפתחות מהפכת ההתיישבות ביהודה ושומרון. לצערנו יש מבין המתמודדים בבחירות שמבטיחים שאם הם יעלו לשלטון הם יפנו מאחזים וחוות, ובוודאי שאם הממשלה שתקום תתבסס על מפלגת האחים המוסלמים הכופרת בזכות של עם ישראל על ארצו גם בתוך הקו הירוק. הם ינצלו את כוחם לנסות לבלום את מהפכת ההתיישבות.
האחריות בידינו – לבחור בממשלה שתגן על הארץ, תבנה בה ותעמיק את אחיזתנו בה, מתוך אחריות ביטחונית ואהבת הארץ. ולאפשר לדור החלוצים החדש להמשיך את מפעלו, לבנות ולהיאחז בארץ.
לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל
