הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי (עו"ד, ראשת בתי המדרש, המכללה האקדמית הרצוג)בפרשת וילך מתואר שמשה כותב את התורה ונותנה לכהנים ולזקני ישראל. "ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה' ואל כל זקני ישראל" (דברים, לא, ט). בפסיקתא התבאר שספר זה הופקד בידי מורי העם, שהם הכהנים, וזקני ישראל שהם הסנהדרין שמורים הלכה לעם-ישראל (פסיקתא זוטרתא, וילך, נב, ב). וכך, על פי הפשט, משה כתב קובץ של ספר תורה שלם כאשר כל שניתן במהלך שנות המדבר נאסף, והפקיד אותו בידי הכהנים לשם מילוי צורכי עם-ישראל כולו. אולם, במדרש אחר הניחו שמשה כתב שלוש עשרה תורות, וכל שבט קיבל תורה משלו. אולם, זו האחת שמסופר עליה כאן היתה למטרה מיוחדת. וכך מתואר במדרש:
" ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי
וכי תורה אחת כתב? והלא שלוש עשרה תורות כתב!
שתים עשרה לשנים-עשר שבטים ואחת לשבטו של לוי.
שאם ביקש אחד מן השבטים לעקור דבר אחד מן התורה,
יהא שבטו של לוי מוציא תורתו ומגיהה מתוכו" (מדרש תנאים לדברים).
בתמונה שבמדרש תנאים גנוז הרבה מעבר לפשט המדרש. מעבר לכך שמובע חשש לניסיונות פגיעה זדוניים בשלמות ספר התורה, יש בו חששות נוספים: יש חשש שברבות השנים יחולו שינויים והתורה בהתאם לרוח הזמן ולשינויים הנדרשים. אצל בני לוי מופקדת הזכות לפרשנות הנכונה. הם נחשבים לנושאי ארון ברית ה' ולזקנים, למלמדים ולמכריעי ההלכה.
הפסקיתא מתארת מצב של תורה בהיכלי השן. ואילו במדרש תנאים מוצע איזון עדין בין שני צרכים. מחד גיסא, הצורך ב'הפרטת' התורה, בנגישותה לכל דורש. ומאידך גיסא, החובה לשמור על חוט שידרה משותף, על אתוס מוכר. התורה אמנם אינה לא יכולה להישמר בהיכלים וללון בחיק אליטה מסוימת. מדובר בתורת חיים, שצריכה ללוות כל יהודי מעת קומו בבוקר ועד לכתו לישון, מלידתו ועד מיתתו. אולם, חלוקת התורה לכל דורש עשויה להניב פירות באושים של פרשנות שאינה במקומה, קריאה מעוותת של פסוקים, דרשנות שאינה במקומה. האיזון בין שניהם נמצא במדרש התנאים. אבל האיזון אינו בדחיית כל פרשנות שניתנת בידי העם. הוא בהחלט משחרר את התורה לכל, לקרוא בה וללמוד ולהפיק לקח. בתהליך ממושך מתרחש גם דיוק של הדברים ובחינתם בהתאם לקביעת בעלי הסמכות. תהליך דומה מתרחש באמצעות האיזון בין שתי מצוות נוספות- זו שעל כל אדם לכתוב לו ספר תורה, ומצוות הקהל הקוראת לכל העם לשמוע את התורה מפי המלך.
(נצבים וילך תשפ)
