מערכת שבתוןבנצי דל, מנכ"ל משרד החינוך, התרבות והספורט בעבר ויו"ר הנהלת קריית החינוך גבעת ושינגטון
מאי 1970 פיגוע טרור – אסון קשה במיוחד.
מחבלים שיגרו טיל בזוקה לעבר אוטובוס שהסיע תלמידים בגבול הצפון ממושב אביבים לבית הספר במושב דובב. 12 איש נרצחו, בהם 8 תלמידים!
האסון הכה בהלם מוחלט את אזרחי המדינה. גם המערכת הפוליטית הגיבה בכאב.
הסעות תלמידים מיישוב ליישוב נדרשו בעבר בעיקר בחינוך הממלכתי־דתי, בשל מספרם המועט של התלמידים בכל יישוב, שלא הצדיק פתיחת מוסד חינוכי ממלכתי־דתי נפרד בכל אחד מהיישובים.
כמו בחיים הפוליטיים – אבל הפעם בצדק רק לכאורה – קמה חייקה גרוסמן, חברת כנסת מטעם מפ"ם, ניצולת שואה, ודרשה להפעיל מיידית את חוק גיוס נשים בצה"ל, חוק אשר בהבנה ובהסכמה שקטה לא הופעל עד אז. לטענתה, המחסור בכוחות הוראה בחינוך הדתי הוא הגורם להסעות מישוב לישוב. הכרזתה תפשה תאוצה וחלק ניכר מהציבוריות הישראלית הצדיקה.
מיכאל חזני ז"ל שימש באותה עת כשר הרווחה מטעם המפד"ל. הוא היה ממנהיגי ההתיישבות של הציונית הדתית וככזה היה לו שיח ושיג עם אנשי ההתיישבות האחרים. השר חזני ידע למצוא את שביל ההרגעה ופנה אל הכנסת כולה בקריאה נרגשת ובפרט אל ח"כ חייקה גרוסמן, חברת קיבוץ לוחמי הגטאות, שעמדה בראש המאבק להפעיל חוק גיוס בנות לצה"ל. הוא הזהיר כי גיוס חובה של בנות לצה"ל יגרום למלחמת אחים!
חזני ביקש מהכנסת מספר חודשים כדי שיגיש לה תכנית להפעלת "בנות שרות לאומי בהתנדבות". מאמצים רבים השקיע חזני כדי לשכנע ולקבל פסק זמן כדי להביא לפתרון מוסכם לפתור את בעיית המחסור בכוח הוראה ולהביא בנות דתיות לשרות – לאומי בהתנדבות!
במשרד הרווחה פגש חזני את עו"ד דב פרומן, יליד עיירתו של חזני בפולין, והטיל עליו להקים בדחיפות עמותה אשר תפעיל שרות לאומי בהתנדבות לבנות דתיות. עו"ד פרומן טיפל בכל ההיבטים המשפטיים של הקמת "האגודה להתנדבות בעם".
אנשי לשכתו של חזני נרתמו לטפל בכל הנושא המינהלי, הקמת מנגנון תפעול, פרסום וגיוס בנות להתנדבות. חברים מחוגי הצעירים של המפד"ל ואישים שונים המשתייכים לציונות הדתית, שימשו כחברי העמותה וסייעו במרץ רב. חשוב לומר, כי גם עד לאירוע המכונן של הקמת "האגודה להתנדבות בעם", היו בנות אשר מצאו לנכון לצאת וללמד ביישובי ספר לאחר סיום הלימודים התיכוניים. בנות אלו, כמו גם הבנות שהתנדבו במסגרת קריאת "האגודה להתנדבות בעם", נרתמו לעבודת ההוראה ביישובי הספר, כאשר ברשותן תעודת בגרות בלבד – ולעיתים אף ללא תעודה כלל. לצידן השתלבו במערכת החינוך גם עולים חדשים, שלעיתים כמעט היישר מסיפון האונייה מצאו עצמם כמורים בכיתות הלימוד – והארץ לא געשה.
האגודה הייתה סיפור של הצלחה ממש. אלפי בנות דתיות התנדבו במסגרת "האגודה" לעסוק בהוראה בישובי הצפון והדרום. שנים רבות פעלה האגודה כגוף עצמאי יחידי ובהצלחה חסרת תקדים. מייסדיה של "האגודה" לא חלמו על הצלחה בהיקפים אלה. מערכת החינוך הממלכתית-דתית המליצה וחינכה את בוגרותיה להתנדב לשרות לאומי.
כיום פועלות שמונה אגודות המפעילות מסגרות של שירות לאומי לבנות במגוון רחב של תחומים. במסגרתן משרתות אלפי בנות דתיות, ובמהלך השנים נוספו והתרחבו תחומי ההתנדבות והשירות שבהם הן משתלבות- בשרותי הרווחה, בתי חולים ורפואה ועוד.
בשני העשורים הראשונים למדינה שירתו בנות דתיות מתנדבות כמורות של ממש בכיתות בתי הספר היסודיים. כיום משמשות בנות השירות הלאומי כוח עזר חשוב ומשמעותי במערכת החינוך הממלכתית־דתית. כיום כדי לעמוד כמורה מול כיתת תלמידים נדרשים לימודים אקדמיים והכשרה להוראה.
קשה למצוא תחום עיסוק אחר במדינת ישראל שבו דרישות ההשכלה וההכשרה עלו במידה כה משמעותית במהלך עשרות השנים – ממצב שבו ניתן היה לעסוק בהוראה גם ללא השכלה אקדמית, ועד לדרישה לתואר אקדמי ולתעודת הוראה, ובתפקידים ובמסלולים מסוימים אף לתואר שני.
תעודת כבוד והוקרה ראויה לבנות "האגודה להתנדבות בעם" ולבנות שאר העמותות שקמו בעקבותיה. במידה רבה, בזכות מסירותן והתנדבותן הצליחה מערכת החינוך לצלוח את תקופות הביניים שבהן הלכו וגברו דרישות ההשכלה וההכשרה מעובדי החינוך וההוראה – מן הדרישות בשנים הראשונות ועד לרמת ההשכלה וההכשרה המקצועית הנדרשת מהם כיום.
תרומתן של הבנות המתנדבות בשירות הלאומי לאורך יובל שנות פעילותה של "האגודה להתנדבות בעם" יכולה לשמש סמל ודוגמה לאופן שבו ניתן, ברוח טובה ומתוך תחושת שליחות, לתת מענה מעשי למחלוקות ולשאלות מורכבות המלוות את החברה הישראלית – ללא שיקולים זרים ומתוך חתירה לטובת הכלל.
לא למותר לציין כי גם פעילותם הציבורית־פוליטית של "צעירי המפד"ל" באותן שנים תרמה להקמתו, לביסוסו ולליוויו של מפעל רחב־היקף זה, שהפך ברבות השנים למוסד מרכזי ומשמעותי בחברה הישראלית – השירות הלאומי.
