להטעין את סוף הקיץ במשמעות

הימים האחרונים של חופשת הקיץ הרשמית מציבים בפנינו משימה חינוכית: לעזור לילדינו ולעצמנו לעבד את החוויות שחלפו ולבנות נרטיב אישי ומשפחתי של משמעות, צמיחה והתמודדות לקראת פתיחתה של שנת לימודים חדשה. השנה, כשהחופש מתנהל לצד מציאות ביטחונית מורכבת ומלחמה שעדיין מעצבת את חיינו (מילואים וחלילה פציעות ואובדנים), סוף הקיץ אינו רק זמן להשלמת ציוד לבית הספר או למילוי ימי פנאי. הוא מהווה צומת זמן חשוב והזדמנות להתבונן לאחור, לסכם את מה שהיה, לחלץ ולהוסיף לחיינו עוד רגעים של משמעות.

על פי גישת הלוגותרפיה, שפיתח ויקטור פראנקל, חופש אינו מושג ערטילאי אלא מכוון תמיד למטרה הכוללת שתי תנועות – "חופש מ…" ו"חופש ל…".
החירות הראשונה ("חופש מ…") כוללת השתחררות ממחשבות, תחושות ופעולות שמקדמות תסכול, כעס, ניכור או שעמום. והחירות השנייה ("חופש ל…") מתייחסת לחוויה של אחריות ובחירה מודעת של תחושות, יעדים ופעולות שבהן ננקוט על מנת לממש את ערכינו.

כיצד, אם כן, נטעין במשמעות את השבוע האחרון הזה של הקיץ?

לשם שרטוט מפת הדרכים שלנו והדרך שעברנו עד כה, נאסוף רגעים מהחודשיים האחרונים שבהם חווינו חיבור לטבע, מפגשים משמעותיים וקרובים עם אחרים, ספרים שקראנו והשאירו בנו רושם, דברים שיצרנו, פעולות אליהן חשנו "מחוברים" ומעשים של נדיבות ונתינה.

כלי עזר נוסף, שיכול לסייע, הוא המעבר ממיקוד פנימי ב"מה חסר לנו" ו"מה לא הספקנו" לעשייה המכוונת החוצה. יש עוד זמן (עכשיו ולאורך השנה) להכרת תודה על היש הקיים, ליציאה לטבע, לשיח משפחתי על תחושות וציפיות מהתקופה הקרובה, כמו גם להתנדבות, לבילוי משפחתי מהנה, ליצירה ולהענקת דבר מה שהכנו לאחרים.

הילדים שלנו מתבוננים בנו כעת. לקראת ה-1 בספטמבר הם זקוקים לעוגן – מעבר לילקוט חדש או לאנחת רווחה על סוף תקופה המתאפיינת בפחות גבולות. כשאנו בוחרים לפעול ולהנכיח שיח של משמעות, אנו מלמדים אותם שגם במציאות לא יציבה, האדם חופשי לבחור  את דרכו ואת עמדתו, להשתחרר מדפוסי התנהגות ומחשבה שליליים ולתכנן קדימה יעדים למימוש.

מי שחש שלא הספיק להתאוורר הקיץ ומביט בדאגה אל העתיד, יוכל להתעודד מההבנה שהתאווררות אמיתית אינה בהכרח נסיעה לחו"ל. היא טמונה בלקיחת נשימה עמוקה של אחריות ותקווה הממוקדת באיתור ה"למה" שלמענו אנו קמים בבוקר – שבו גלום הכוח לצלוח כל "איך".

לתגובות: naomieini1@gmail.com