בפרשת השבוע מצווה משה את בני ישראל בפעולות שעליהם לבצע ביום אשר יעברו את הירדן אל הארץ. אחת מהן הינה כתיבת התורה על אבנים. "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב".
הביטוי 'באר היטב' נראה מיותר, שכן ניתן היה לכתוב את הפסוק בלי התוספת של 'באר היטב' ועדיין הפסוק היה מובן. חז"ל ומפרשי המקרא ניסו להסביר זאת.
בתלמוד הבבלי במסכת סוטה הביטוי 'באר היטב' מובן באופן הבא: "וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר: באר היטב". כלומר, התורה נכתבה בשבעים לשון כדי שתהיה מונגשת לכל אדם, ולא תהווה מכשלה עבור כל המעוניין ללמדה ולהכיר את חוקיה ומצוותיה. מטרה זו תושג רק אם התורה תהיה מתורגמת לכל לשון.
הרש"ר הירש מבאר: "באר היטב"- אפשר היה לפרש את הביטוי הזה על פי האמור 'כתב חזון ובאר על – הלחות למען ירוץ קורא בו' (חבקוק ב, ב), ולפי זה 'באר היטב' מורה שהכתב חייב להיות ברור וקריא. אולם במסכת סוטה…פירשו את "באר" על פי האמור "הואיל משה באר את – התורה הזאת" (דברים א, ה); "באר היטב" מורה אפוא, שיש לפרש את הדברים ולקרב אותם אל ההבנה". עפ"י הרש"ר הירש הביטוי 'באר היטב' יכול להתפרש בשני מובנים. מובן ראשון עניינו הדרישה לשמור על אסתטיקה, כזו שמכוונת אל צורת הכתיבה כאשר התביעה שהכתב יהיה יפה ומוקפד, שכל אחד יוכל לקרוא. המובן השני פונה אל תוכן הכתוב, כאשר הדבר שנכתב צריך להיכתב באופן שיתיישב עם ההבנה והשכל הישר.
הדרישה לניסוח נורמות וחוקים באופן של 'באר היטב' אינה נחלת התורה בלבד. גישה זו צריכה להיות נר לרגלי המחוקק. כך למשל משמיענו הרא"ש בתשובה שכתב שאם באו חכמים לתקן תקנה לדורות, הסברא נותנת שיכתבוה בלשון מובן לכל למען ירוץ קורא בו, כי דבר זה אינו מסור לזריזין אלא לכל המון העם ואם יכתבו התקנות בלשון חידות ומשל… נמצאת תקנתן בטלה.
צא ולמד עד כמה חשוב שהחוק והנורמה המשפטית תהיה מונגשת לכל. החוק החרות צריך להיות ברור ומונגש לכל אדם באופן שיהיה בחוק כדי להדריך כל אדם ולא רק יודעי משפט מהי הדרך החוקית בה עליו לצעוד.
(כי תבא תשפ)
דרך מחוקק בחקיקה
השארת תגובה