הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')סיום השנה וסיום דרכו של משה רבנו עלי אדמות מגיע בפרשותינו עם מסר מאוד חזק: "חֲזַק וֶֽאֱמָץ". פעמיים אומר משה ליהושע ממשיכו: "חֲזַק וֶֽאֱמָץ", בתחילת ספר יהושע עתיד הקב"ה בעצמו לומר ליהושע עוד שלוש פעמים: "חֲזַק וֶֽאֱמָץ", ולאחר מכן כל עם ישראל אומר ליהושע: "חֲזַק וֶֽאֱמָץ".
אפשר להבין היטב מדוע אמירות אלה היו נחוצות. עד כה היה רק מנהיג אחד לעם ישראל. הכול ראו בו את חזות הכול. אך טבעי היה שיהושע יחשוש שגדולה עליו הכניסה לנעליו של רבו הנעלה. ייתכן שאצל יהושע התווסף חשש ספציפי, שהוא שישקיע מאמצים רבים בהובלת עמו, ולבסוף לא יזכה להתיישב בארץ עימו. פרשתנו מתרחשת ביום בו עומד משה למות מבלי שיגיע אל היעד לו נכסף – הכניסה לארץ. יהושע יכול היה לחשוש שגורל זה יהיה גם מנת חלקו. לאור זאת אפשר להסביר את האמירה הכפול של משה ליהושע: חֲזַ֣ק וֶֽאֱמָץ֒. בפעם הראשונה: "חֲזַ֣ק וֶאֱמָץ֒ כִּ֣י אַתָּ֗ה תָּבוֹא֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֕רֶץ", כלומר: תיכנס לארץ יחד איתם, ובפעם השנייה: "חֲזַ֣ק וֶֽאֱמָץ֒ כִּ֣י אַתָּ֗ה תָּבִיא֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־הָאָ֖רֶץ" – תצליח להוביל את העם במלחמה ובהתיישבות בארץ.
משה הכיר את יהושע כעניו ביותר, שהיה כנראה העניו מכל אדם אחריו. על המילים: "וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה לְהוֹשֵׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן יְהוֹשֻֽׁעַ" (במדבר יג) אומר 'תרגום יונתן': "וּכְדִי חֲמָא משֶׁה עִנְוָותָנוּתֵיהּ [=וכשראה ענוותנותו] קָרָא לְהוֹשֵׁעַ בַּר נוּן יְהוֹשֻׁעַ". עם כזו ענווה קשה להנהיג את העם ולהוביל אותו במלחמה.
בתחילת ספר יהושע, עם כניסת יהושע להנהגה בפועל, מופיעות שלוש אמירות "חֲזַ֥ק וֶאֱמָֽץ" שאומר לו ה'. בראשונה מופיעה הבטחה: "חֲזַ֖ק וֶאֱמָ֑ץ כִּ֣י אַתָּ֗ה תַּנְחִיל֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶת־הָאָ֕רֶץ", השנייה מציבה תנאי ודרישה לשמור את התורה: "רַק֩ חֲזַ֨ק וֶֽאֱמַ֜ץ מְאֹ֗ד לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ כְּכָל־הַתּוֹרָ֗ה אֲשֶׁ֤ר צִוְּךָ֙ מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֔י". השלישית מכילה שילוב ותוצאה משתי האמירות הקודמות: "חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ אַֽל־תַּעֲרֹ֖ץ וְאַל־תֵּחָ֑ת כִּ֤י עִמְּךָ֙ ה' אֱ-לֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ". השילוב של מנהיגות אמיצה ובטוחה עם שמירת התורה בהקפדה היא שמביאה את ההבטחה לסיעתא דשמיא בהתמדה.
בישראל של ימינו קשה לצפות למנהיג שישמור לעשות ככל התורה, אבל קיימת ציפייה בסיסית ומתבקשת שיראה לנגד עיניו תמיד את טובת האומה, וישמור על ערכי מוסר ומנהיגות נקיה מכל רבב. בכך מתבטאים כיום התנאי והדרישה שמילויים הכרחי לשם אמון העם וכדי לשמור על בטחון ארצנו.
בספר יהושע גם עם ישראל מוסיף הכרזה של "חֲזַ֣ק וֶֽאֱמָץ": "כָּל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַמְרֶ֣ה אֶת־פִּ֗יךָ… יוּמָ֑ת, רַ֖ק חֲזַ֥ק וֶאֱמָֽץ". מדוע היה צורך שברכה זו תבוא מלמטה, מהעם, בנוסף לחמש הפעמים שהיא באה מלמעלה, מה' וממשה? נראה שכשם שהיה חשש שיהושע יירתע ממשימת המנהיגות הגדולה, כך היה מקום לחשוש שהעם יתקשה לקבל את מנהיגותו. מאז ומעולם היה קשה לציבור לדמיין פנים חדשות בהנהגה אחרי שהתרגלו למנהיגות שנהנתה מתדמית של בלעדיות. כאשר מנהיג חדש מחליף מנהיג וותיק ועתיר ניסיון יש תמיד חשש ממשבר, ותמיד יהיו מי שיתהו כבימי שאול: "מה יושיענו זה"…
האמירה "חֲזַ֖ק וֶאֱמָ֑ץ" מופיעה בפרשותינו לא רק כברכה ליהושע, אלא גם כציווי לכלל עם ישראל. בתחילת פרשת 'וילך' אומר משה לכל בני ישראל: "חִזְק֣וּ וְאִמְצ֔וּ… כִּ֣י ה' אֱ-לֹהֶ֗יךָ ה֚וּא הַהֹלֵ֣ךְ עִמָּ֔ךְ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֥א יַעַזְבֶֽךָּ". לעם ישראל היה צורך גדול לקבל את החיזוק הזה של משה לפני מותו לנוכח האתגר הגדול של מלחמות כיבוש הארץ. ייתכן שהצורך בדברי חיזוק אף גבר בעקבות דברי התוכחה והקללות ששמעו בפרשת 'כי תבוא' ושוב בפרשת 'נצבים', ובוודאי הגבירו את החרדה והדאגה מפני העתיד. לכן פתח משה את פרשת 'וילך' ב"חִזְקוּ וְאִמְצוּ". זאת ועוד, משה ידע שנכונו לעם נפילות וירידות, וברכתו באה לומר שעמינו הוא עם הנצח, ואחרי כל נפילה הוא יוכל להתחזק ולעלות, להתרומם ולחזור לעצמו.
יחד עם זאת, כמו שיהושע נדרש להתחזק בתורה וברוחניות במקביל להתחזקות הצבאית, גם אצל כלל עם ישראל הביטחון בהמשך דרכנו מחייב גם חיזוק מצדנו. כאז כן עתה, שנת התשפ"ז תוסיף להעמיד אותנו באתגרים גדולים – ביטחוניים וכלכליים, חברתיים ובין-לאומיים, ובנוסף, בשנה זו חלק גדול מהעם עלול להיות שרוי באכזבה ומפח נפש בהתאם לתוצאות הבחירות. לכולנו יהיה צורך בהרבה חיזוק כדי לעמוד באתגרי העתיד.
חז"ל למדו מארבעה אזכורים של "חֲזַק וֶֽאֱמָץ" כי "ארבעה דברים צריכים חיזוק: תורה, מעשים טובים, תפילה ודרך ארץ" (ברכות לב, ב). רש"י כותב על דרך ארץ: "אומן לאומנתו, סוחר לסחורתו, איש מלחמה למלחמתו," כלומר: המגויסים לצבא ולביטחון צריכים להתחזק כדי לבצע את משימותיהם, והאזרחים צריכים להתחזק בכך שיעשו טוב יותר, וביותר יושר ומוסר את מעשיהם. כולנו צריכים להתחזק בימי התשובה בתורה, בתפילה ובמעשים טובים, לא רק למען עצמנו אלא גם למען עמינו, כדברי דוד לפני המלחמה בבני עמון: "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱ-לֹהֵינוּ"!
