ווגנר דבורה (ד"ר, סוציולוגית, עורכת ספרות, לקטורית ומגיהה, מחברת הספר "האברך יענקי וייסברג", dvorawagner@gmail.com)הקיץ הזה ייזכר בדברי ימי משפחתנו כמשמעותי במיוחד. ככל שמסע החיים שלי מתקדם, אני מגלה שמה שנתפס בתחילת המסלול ככללים נוקשים, למעשה גמיש ביותר. דוגמה אחת הוא ה"כלל" שיש תאריך תפוגה להחלטה לגבי מה לעשות כשנהיה גדולים. אצלי ספציפית המסלול הזה לא היה ברור באף שלב, לפחות לא מהבחינה המקצועית. לקח לי שנים רבות לדייק (סליחה על ה"רוחניקיות") את מה שבאמת אני רוצה לעשות, באופן שלא נבע מהתאהבות בדימוי כפי שהיה בשלבים מוקדמים יותר. כך לדוגמה התאהבתי בדימוי טיפולי ובהתאם לכך למדתי פסיכולוגיה והנחיית הורים. ייתכן שהבחירה התאימה לי בשעתו. כנ"ל לגבי העיסוק במחקר. אלא שרק אחרי שניקיתי עוד ועוד את הנקודות הנגועות באגו, יכולתי סוף סוף להתמסר למה שבאמת עניין אותי, ללא תלות במידת הזוהר והיוקרה. להיות עורכת ספרות, לדוגמה, יכול להיתפס כפחות נוצץ מלהיות פסיכולוגית או חוקרת אקדמית. כשעברתי את ההסבה בעקבות כתיבת ספרי הראשון, חשבתי שהגעתי לאיזו מנוחה ונחלה. גם הטור הנוכחי שכל כך שמחתי לכתוב מדי שבוע לאורך קצת יותר משנה איכשהו קשור.
אלא שעכשיו מסע חיינו מקבל תפנית נוספת, קורא לנו להרפתקה הבאה. עמותת שטראוס-עמיאל הזמינה את מלך לשמש כרב בקהילה אי שם בניכר. תהיה הכשרה של כשנה. כמובן שאצטרף אליו, והלא אני יכולה להמשיך לעבוד מכל נקודה על הגלובוס. למה לא טור אם כך? אולי קצת מיציתי, אולי השינוי הגדול בכל זאת מנתב אותי בדרכים שדורשות ממני היערכות אחרת. קצת כמו תספורת דרסטית או שינוי סגנון לבוש כשמשתנה הסטטוס האישי. הקיץ הזה הייתה לנו כמובן הקייטנה המסורתית לנכדות/ים האהובים שלנו, חוויה מכוננת שאנחנו מצפים לה בשמחה מדי קיץ. השנה נוספו שתי מתוקות למשפחתנו וזכינו לזמן איכות עם כמעט כולם. זאת הסיבה שבעטיה הטור הזה יצא לחופשה של כמה שבועות. התלבטתי אם לחזור לשנה נוספת, אבל מחויבויות חדשות, מסקרנות ומאתגרות נוטות להכריע עבורי. שלא לדבר על כך שספרי הבא מתחיל להיראות יותר ויותר כטיוטה שאפשר לשלוח להוצאה לאור, ומטבע הדברים הוא שואב אותי ודורש ממני את מלוא תשומת הלב.
היה לי לעונג לעבוד עם העורכת המופלאה אביטל דואני שמולי, עם גלית ליפין, הסופרת והגרפיקאית שהכירה בינינו, ועם העורך הראשי והמיתולוגי מוטי זפט. תודה על ההזדמנות לשתף את העולם עם הגיגיי השבועיים. שנה מבורכת!
**
מערכת 'שבתון' מודה לד"ר דבורה ווגנר על ששיתפה אותנו ואת הקוראים מחוכמתה, ומאחלת לה המשך עשייה מבורכת ומועילה.
