ד"ר יצחק קניגסברג בדיון משפטי בין אדם לחברו או בשאלה הלכתית כנאמר: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ", התורה מצווה: "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט , וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ" (דברים יז'). מיד מתעוררת השאלה הנדונה כבר במס' ראש השנה (כה:) "וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו, ואומר: 'אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה' (קהלת ז'), ירובעל בדורו – כמשה בדורו, בדן בדורו – כאהרן בדורו, יפתח בדורו – כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור – הרי הוא כאביר שבאבירים, ואומר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם".
את המשמעות המעשית לקביעה זאת מבטא הרמב"ם (הלכות ממרים ב, א): "בית דין גדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין, ועמד אחריהם בית דין אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו, הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו, שנאמר 'אל השופט אשר יהיה בימים ההם' – אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך".
השקפה זאת גורסת שעל פוסקי הדור החיים את הווי עם ישראל, חלה החובה להתאים את הפסיקה לרוח הדור, בכפוף לכללים שהתורה קבעה, ויש ביכולתם לתקן תקנות בבחינת, "עת לעשות לה' הפרו תורתך", שאף הוא כלול בכללים אלה.
פוסקי הדורות מאוחרים הם כ"ננס על גבי ענק", והם אמנם רואים גבוה יותר, וזה מצדיק את האפשרות לחלוק על הקדמונים, שנחשבו לגדולים יותר בתורה.
בביטוי דומה השתמש אחד מגדולי הפיזיקאים בהיסטוריה האנושית, סיר אייזיק ניוטון. עם כל גדולתו בתחום המדעים המדויקים הוא הצטנע: "אם אני הצלחתי לראות קצת רחוק יותר, זה מפני שעמדתי על כתפי ענקים".
אמנם הביטוי זהה במסורת ההלכתית ובמסורת המדעית, אך קיים הבדל תהומי במהות תפיסת העולם שבין שתי המסורות.
המסורת ההלכתית – מה שקרוי התורה שבעל פה, מבוססת על: "משה קבל תורה מסיני (מפי הגבורה) ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" (אבות א'), והמשיכה דרך התנאים, האמוראים עד לפוסקי דורנו. מכיוון שמדובר בתורה שבעל פה, אין ספק שמי שחי סמוך יותר למעמד הר סיני, יודע וזוכר את הדברים טוב יותר ממי שחי זמן רב לאחר מעמד זה.
המסורת המדעית מבוססת על תיאוריות שהוכחו בניסויים במעבדה או במרחב הפתוח, וכל תיאוריה שלא עמדה במבחן הניסוי קרסה כבנין קלפים. מעמדם של מדעני זמננו גבוה משל מדעני העבר, משום שהם יודעים את אמיתותם של התיאוריות המדעיות העדכניות.
דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו. דורשי ההלכה בדורות הקודמים הבינו את הפוטנציאל הגלום בחכמי המדע שבדורם. המסורת ההלכתית עשתה שימוש במסורת המדעית העדכנית. הם לא חששו ש "חדש מן התורה אסור", הם אימצו את ציווי התורה: "וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ" – רש"י : 'שיהיו הגרנות מלאות חדש והאוצרות מלאות ישן, וצריכים אתם לפנות האוצרות למקום אחר לתת החדש לתוכן' (ויקרא כו').
הקידמה הטכנולוגית והרפואית בחיי היום יום מאתגרת את פוסקי ההלכה בדורנו. מכוני מחקר כדוגמת: צומת, פוע"ה, שלזינגר וכו' המשלבים צוותי מדע ורפואה עם אנשי הלכה, מאפשרים לעשות שימוש בחידושי המדע והרפואה בפתרון בעיות ההלכה בימינו. הציווי: "וּבָאתָ אֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט" – הוא יזהר יפה ולהביא לפניו כל הבקיאין בדבר (רש"י, חולין נב'. ), מחייבת אותם לעשות זאת, כדי שאנחנו נקיים את המשך הפסוק: "וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ", בלב שלם ובנפש חפצה.
(שופטים תשעה)
