הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)פרשת השבוע שלנו מזהירה מפני שני מצבים של סכנת שכחת א-לוהים. ישנו מצב אחד, בו המציאות כל קשה ומפחידה עד שעלול להיווצר מצב בו נשכח את מקור העוצמה שיש לנו – שכחה הנובעת מרוב פחד ("כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם"). פחד זה מביא לשיתוק, ועל כן התורה מצווה להתייצב מולה בעזרת זיכרון יציאת מצרים. אנו זוכרים כי ריבונו של עולם ליווה אותנו במצרים, וכי עשה עמנו מסות גדולות ופלאות במצרים. אנו שואבים עוצמה מהזיכרון ההיסטורי ומקבלים עוז וביטחון בדרכנו גם בשעה הקשה.
מצב שני הוא שכחת א-לוהים מרוב טוב ומרוב שפע. גם השפע מסוכן הוא, שכן הוא יכול להביא למצב בו נאמר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". התורה מצווה אותנו להיזהר מפני שיכרון הכוח והעוצמה, ואנו מחויבים להיזכר בימים הקשים של ההליכה במדבר, ובעובדה כי היינו תלויים בריבונו של עולם באופן מתמיד. זיכרון זה מציב בפני האדם את העובדה שהדברים יכולים להיות גם הפוכים, וכי ניתן גם ליפול ממרומי המעמד אליו הגענו. הזיכרון מבטיח כי לא יגבה לב האדם בהצלחתו.
אנו נמצאים כעת בימים שהם גם ימי קושי וגם ימי שפע גדולים. קשה לנו בימים אלה, לא בשל העובדה שעמדנו בפני אויב ולא יכולנו להוריש אותו, כי אם בשל העובדה שאנו עצמנו היינו בשני המחנות – במחנה המתיישבים ובמחנה מדינת ישראל – ולא ידענו את נפשנו מרוב קושי. קשה לנו בימים אלה לא בשל העובדה שמישהו מבחוץ הצליח להכריע אותנו כי אם בשל העובדה שאנו מצולקים כתוצאה מחודשים של מאבק פנימי. קשה לנו בימים אלה לא בשל העובדה שאויב הצליח להבריח את אנשי גוש קטיף, כי אם בשל העובדה שאנו עצמנו הכרתנו מעצמנו את אחד המקומות המופלאים ביותר בארץ ישראל – מקום של חיי תורה ועבודה, של פריחה ושגשוג, של עיסוק המשתף את ארץ ישראל ואת עם ישראל כאחד, וחי על פי תורת ישראל. בימים אלה אנו יכולים להיזכר בזמנים קשים שהתאוששנו מהם. התאוששנו אפילו מהאירועים הקשים פי אין ספור מונים מסוג זה של זמנים – החורבן – ואנו ניצבים היום על עומדנו בארץ ישראל. יש בנו את היכולת לשאוב מההיסטוריה את העוצמות שאנו נזקקים להם בשלב הזה כדי שלא להישבר. להפך.
ימי השפע הגדולים הם הימים בהם אנו מסתכלים על מה שכן הצלחנו להצמיח. הלב מתמלא שמחה פנימית בראותנו את האנרגיות הנמצאות בעולמם של ילדינו. רובם המוחלט הצליח להתוות דרך טהורה לאנרגיות אלה, ואנו ראינו אותם נרתמים לאתגר של מחאה והתנגדות בלי לפרוץ את המסגרות שאסור לפרוץ. אלה שמסרו את זמנם ומרצם להנהגת נוער מופלא זה בשעת משבר, ואלה שבמשך שנים מטפחים ומגדלים נוער זה, בנים ובנות, יכולים לראות בעין טובה ומבשרת את העתיד הצפוי לנו.
פרשת השבוע מלמדת אותנו כי גם שפע טוב צריך זהירות. עתה אנו ניבחן את נדע זקנים וצעירים כאחד להוביל את האנרגיות האלה למקומות נוספים בהם הם נדרשים. המציאות זועקת כי כל העוצמות תופנינה לאתגרים העצומים שהיא מציבה. תורת ישראל מצפה לאנרגיות הולכות וגוברות של לומדיה, מקיימיה בדביקות ומלמדיה לעם ישראל; ארץ ישראל זקוקה לכוחות מיישבים ומפתחים; האומה הישראלית חייבת להתנער עוד ועוד מאותה פינה אטומה שהיא הגיעה אליה בתחומי הצדק החברתי וחלוקת ההון, וילדינו יכולים להיות כוח משימה עליון שיוביל מהלך זה יחד אתנו; העם היהודי בתפוצות הולך ונכחד ומשמיד את עצמו, ותודעת השליחות לחובת הצלת העם היהודי תחלחל לנפשות ילדינו ותרתום אותם למשימה זו. לא כוחנו ועוצם ידינו עשה לנו את החיל הזה כי אם חסד אלוקים השורה בנו ובמעשינו, ועתה אנו נעשה חיל ונרומם את המציאות יותר ויותר. עלה נעלה.
(עקב תשס"ה)
