הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)בריאת העולם שבפרשת בראשית מהווה יסוד להבנת המתכונת של העולם, חוקי קיומו ודרך התנהלותו. ברובד הקוסמי וברובד האנושי, שכן 'האדם הוא עולם קטן והעולם הוא אדם גדול', "ויצר באדם כל מה שברא בעולמו" (אבות דרבי נתן לא).
בבריאה יש שני יסודות: היסוד הקבוע והיסוד המשתנה, הבריאה והחידוש. יסוד הבריאה הקבוע של חוקי הטבע שאינם משתנים, זהו יסוד העולם ובו תלויה יציבותו. היסוד המשתנה הוא היצירה והחידוש שמאפשר לעולם להתקדם ולהתפתח.
שני היסודות חיוניים לקיום העולם. יסוד הבריאה הקבוע נותן לו את הבסיס היציב לעצם קיומו. שינויים של חוקי הבריאה עלול לערער את יציבות העולם. היסוד המתחדש, לעומתו, נותן את הדינמיות והתהליכיות שמאפשרת לעולם להתקדם, להתפתח ולממש את ייעודו. הקב"ה קבע גבול ברור בין היסודות על מנת שכוחות השינוי לא ייכנסו לתחום חוקי הבריאה ויערערו את יסוד הקיום, ומאידך גיסא שהכוחות היציבים לא ייכנסו לתחום ההתחדשות ויקבעו אותה.
את יסוד הבריאה אנו מזכירים בקידוש לבנה: "אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם וכו'. פועלי אמת שפעולתן אמת" (עפ"י סנהדרין מב א). וברש"י: "פועלי אמת – הן שאינם משנים את סדרם". אולם שם אנו גם מזכירים את היסוד הנגדי – את היסוד המשתנה, ביחס ללבנה: "וללבנה אמר שתתחדש, עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהן עתידין להתחדש כמותה" (שם). וברש"י: "וללבנה אמר – הקב"ה שתתחדש בכל חדש".
שני היסודות מוזכרים גם ביוצר שבתפילת שחרית. יסוד הבריאה הקבוע: "יוצר אור ובורא חושך". והיסוד המשתנה: "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית". "ואף שאין חידוש ניכר לעין. וכו'. לא כל יום דומה לחבירו שלפניו ואחריו כלל" (נפש החיים א ב).
חכמי הסוד הצביעו על השניות הקיימת ביסוד הבריאה בין שני ממדים; ה'יושר' וה'עיגולים'. אחד ההיבטים של שניות זו קשורה לכך שב'עיגולים' נכלל גם היסוד הקבוע של המציאות: "חוקי ההויה המוכרחים, וכו'. חוקי הברזל האיתנים, שאינם משתנים בפעולתם וכו'" (אורות הקודש ג עמ' כד – 'רז היושר והעגולים'). לעומתו ב'יושר' נכלל היסוד הבחירי המשתנה והמתחדש: "חופש החיים, החופש המוחלט מצד מקור ההויה, וכו'. שעולה היא ההויה הלוך ועלה, ומקומה העיקרי מתפשט הוא מהלאה לההגבלה הצרה של החוקים העיוורים, החרשים וכו'" (שם).
בחסידות בארו שגם בנפש האדם ובהתנהלותו יש 'עיגולים' ו'יושר'. הטבעיות הבסיסית וסדרי החיים, והבחירה החופשית ההתחדשות וההשתנות.
גם מצוות התורה מקבילים לדמות אדם: "ובאלו התרי"ג מצוות נשלם דמות וצלם האדם בסוד רמ"ח אברים ושס"ה גידים" (של"ה ח"א עשרה מאמרות, ו). השס"ה מצוות לא תעשה משמרות את מסגרת החיים הרוחניים ופגיעה בהם מערערת את קיומם. והרמ"ח מצוות עשה הם האברים שבאמצעותם ניתן לפעול, להתקדם לחדש ולשנות.
היסוד הקבוע והיסוד המשתנה, הבריאה והחידוש קיימים בתורה בבחינה נוספת. עיקר התורה ויסודותיה הם נצחיים, קבועים ואינם משתנים, אולם דרכי ישומה בחיים המשתנים מתחדשים כל העת: "'דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים וגו". וכו'. אי מה 'דרבן' זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין? תלמוד לומר 'מסמרות'! אי מה 'מסמר' זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסירין ולא יתירין? תלמוד לומר 'נטועים'! מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין" (חגיגה ג ב).
גם בתורה, כמו בעולם, צריך לדעת את הגבול הברור שבין ה'מסמרות' הקבועים, שאסור לערער את יציבותם כי בכך עלולים לערער את קיומה של התורה, לבין ה'נטועים', שמחייבים להתמודד עם המציאות המתחדשת, אחרת היא תיתפס כלא רלוונטית.
חשוב להזכיר זאת בימים אלו. ישנם כאלה העוסקים בהלכה שבלהט פתיחותם ורצונם בחידוש הם פוגעים ב'מסמרות' ומערערים אותם. ולעומתם כאלה שברוב חששם מחידוש ועירעור ה'מסמרות' הם מונעים כל אפשרות להתמודדות עם המצבים המשתנים וצמיחת ה'נטועים'. (בראשית תש"פ)
