מדינת ישראל צריכה להחיל את הריבונות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון, בעיקר כמובן בשטחי C ( ולפתוח במו"מ לגבי נקודות אסטרטגיות בשטחי B ו-A). העת הגיעה. המצב בשטח כבר לא בנוי למנגנון הפעלה צבאי כפי שקיים בשנים האחרונות. חלקים גדולים מאוד בציבור כבר שם, בטח אחרי ה7 באוקטובר. המהפכה האזרחית בשטח כבר הגיעה לקצה, מסגרת הניהול שהייתה עד כה דרך המנהל האזרחי והנחיות שמנותקות מהמציאות בשטח פשוט כבר אינם יעילים והפערים שרק הולכים וגדלים פוגעים ישירות בביטחון. ריבונות תייצר תשתיות טובות יותר ומענים ראויים לאחד הציבורים הכי תורמים במדינה, תנקה את אירועי הפרעות, ובעיקר תתחיל מהלך של מסגרת הסכמית מול הפלסטינים.
יש כבר תוכניות מעשיות על השולחן, חלקן של גורמים לשעבר במערכת הביטחון כמו קובי אלירז ואחרים. השיח נסוב סביב פירוק הרשות ופיזורה לרשויות מקומיות עבור הפלסטינים, רשויות שיהיו כפופות ביטחונית לישראל וינהלו את ענייניהן לפי מחוזות אזרחיים. התוכנית שווקה לאמירויות ושם דנו בה.
הריבונות היא צעד שמדינת ישראל הייתה צריכה לעשות מזמן, וזה כלל לא קשור לימין או שמאל. מציאות שבה חצי מיליון מתושבי המדינה חיים באזור דמדומים שבו החוק אינו חוק אלא משהו מאולתר של חצי שלטון צבאי הפועל עם כלים של הממשלה, חייבת לעבור מן העולם. המצב הקיים מייצר פערים מול התושבים, פערים מול משרדי הממשלה, ובעיקר גורם לכשל מובנה בטיפול בחוק וסדר במרחב. בנוגע לזירה המשפטית, ישראל היא מדינה עם מערכת משפט חזקה, והיא יכולה לגבש מתווה משפטי מתאים ולהפוך את השטח מכזה המוגדר בעולם כשטח כבוש לשטח ריבוני, בלי לייצר מתיחות מול בית הדין הבינלאומי בהאג.
הריבונות ביהודה ושומרון תייצר מענה טוב הרבה יותר גם אל מול הפורעים היהודים. מעבר לקו הירוק החוק הפך למעין המלצה. פעם אתה בשטח C, פעם בשטח A ופעם בשטח B, וכל שטח פועל לפי חוקיו שלו. מתיישב שיוצא מביתו פוגש פעם חייל, פעם שוטר מג"ב ופעם איש שב"כ, האזרחי מתערבב עם הצבאי. זה מצב לא נורמלי, ולא ככה מטפלים בבעיות של משילות וסדר. ריבונות תעביר את הטיפול בפורעים למשטרת ישראל ותעניק לה ארגז כלים יעיל, נכון והגון יותר, בטח יותר מצווי מעצר מנהליים.
בנוגע למצב הגיאוגרפי והמעשי בשטח, המהפכה כבר התרחשה. ישראל בפועל חזרה ליישובי צפון השומרון וקיבעה את מעמדה ברוב שטחי C. הוקמו עוד 104 יישובים בלב השטח יחד עם כ-180 חוות חקלאיות. שטחי C אמנם לא נכבשו במלואם, אך הם בדרך לשם לחלוטין. הכרזת הריבונות לא תהפוך סדרי עולם, אלא רק תמשיך ותממש את מה שכבר קורה בפועל ובעיקר תפעל לפי החוק ולא באופן פיראטי. בכל הנוגע לשיפור התשתיות, הריבונות תביא איתה יכולת מסודרת, יעילה ומגוונת להעברת תקציבים שמגיעים בזכות ובדין לתושבים. גן ילדים באריאל לא צריך לקבל אישור מהמנהל האזרחי אלא ממשרד החינוך, ומרפסת שמילואימניק מבקש לפתוח ביקיר לא צריכה לעבור אישורים של גורמים צבאיים אלא של המועצה האזורית שומרון בלבד. אלו חיים נורמליים.
יש מתריסים שטוענים כי ברגע שמכילים ריבונות על שטחי C מוותרים אוטומטית על שטחי A ו-B ובכך סוללים את הדרך להקמת מדינה פלסטינית. אז זהו, שלא. כתבתי מעל כל במה כי אני מתנגד להקמתה של מדינה פלסטינית. זה די ברור. אך בנוגע לשאר השטח, מהלך הריבונות חייב להיעשות במקביל לשינוי ברשות הפלסטינית. פירוק שליטתה המרכזית והעברתה לשליטה דרך מחוזות. הרשות מושחתת ואבו מאזן בדרכו להפסיד את הבחירות בעוד כמה שבועות. הציבור הפלסטיני ילך לשיטה של מחוזות. מחוז דרום בחברון, מחוז מרכז ברמאללה ומחוז צפון בג'נין, לדוגמא. בכל מחוז יהיה ראש מחוז משלו, והתושבים ינהלו את חייהם האזרחיים. כך יחזור האמון של הציבור בהנהגה, וכל זאת כשהשליטה הביטחונית תישאר כמובן בידי ישראל. בתהליך סדור, מבוקר ואיטי זה לחלוטין ניתן לביצוע. לצד זאת יש לפתור עוד סוגיות של מקומות קדושים, חופש תנועה, פרויקטים כלכליים והרחבות, אך ברגע שהיסודות מונחים, הכל ניתן לפתרון.
ריבונות במתווה מתואם מול הפלסטינים תוריד גם את "הקוף האמריקאי" מהגב. הגינויים החוזרים והתערבות וושינגטון על כל יישוב או קרוואן נובעים מכך שהמצב הנוכחי, שנמשך עשרות שנים, הוא אבן שואבת למתחים קבועים. ממשלים בארה"ב וממשלות בישראל מתחלפים אבל המתחים מעבר לקו הירוק תמיד קיימים. ריבונות תייצר יציבות ומסגרת בריאה לפעולות של ישראל.
ראש הממשלה נתניהו הבטיח ריבונות לא מעט פעמים, אך אז זה היה בזמנים שבהם ההתיישבות חששה לגורלה, והמהלך הריבוני נתפס כחבל הצלה מתוך חשש מפינוי יישובים. כעת, כשהמהפכה בשטח כבר התרחשה, הריבונות היא קריטית כדי לייצר שליטה על תהליך שהקיצוניים מוציאים מאיזון. ריבונות בעת הזאת, בצורה איטית, מבוקרת ובתיאום עם מדינות האזור, אך בנחישות, היא בדיוק מה שישראל צריכה מעבר לקו הירוק.
