בן קימון אלישע (עיתונאי 'ידיעות אחרונות' ו-ynet, מרצה לענייני התיישבות ביטחון ותקשורת)יהודה ושומרון אינה עוד גזרה מורכבת במפת הביטחון של ישראל. היא חבית נפץ מבעבעת. האירועים בשטח לא מתקדמים בצעדים מדודים, אלא גדלים ומתפתחים באופן אקספוננציאלי. לא טיפלת באירוע בתחילתו, תקבל אותו גדול יותר כל שעה ושעה. מדובר בשטח בו החוק מעולם לא היה יציב, והוא מתחלק בין כמה גופי ביטחון שונים, שהדבר האחרון שהם רוצים לעשות הוא להתעסק עם אירועי פשיעה לאומנית ועם נקודות התיישבות חדשות מורכבות. כאשר מוסיפים למשוואה הזו את העובדה שאין סד"כ (סדר כוחות, כח אדם) מספיק למשימות הללו, לצד החרדה הפוליטית המשתקת את הפיקוד הבכיר בכל גופי הביטחון, מקבלים את המתכון הבטוח לחוסר שליטה.
מי שמכיר את ה-DNA הזה טוב מכולם הם כמובן המתיישבים עצמם. הם חיים שם, נושמים את השטח ויודעים בדיוק לאן הדינמיקה הזו עלולה להוביל. בדיוק בשל כך, נדרש להתייעץ איתם ולשתף אותם את הנהגת ההתיישבות, את הרבנים ואת מובילי דעת הקהל. את החלטות בסוף מקבלים כמובן בעלי הסמכות בצה"ל במשטרה ובשב"כ.
באותו ואקום של חוסר משילות פועלים כמה עשרות רבות של קיצונים שיצאו לחלוטין מכל הגבולות. אותם גורמים אינם מנתחים נכון את הסיטואציה ומביאים את האזור לסחרור מסוכן. הם רואים שאין משילות חזקה, מזהים את הפחד הפוליטי המשתק שמקפיא החלטות, ועושים ככל העולה על רוחם. הם לא מבינים שהחבל עוד רגע נקרע, אולי כבר נקרע ובצה"ל יקחו את ההגה חזק לצד השני. הנהגת ההתיישבות מנסה להילחם בתופעה הזו בכל כוחה, אך ברור לכל כי צריך הרבה יותר מזה, מכיוון שזה פשוט לא עובד.
האירועים שהתרחשו בכפר קוסרה הם הדוגמה להידרדרות הזו. כמי שמסקר את יהודה ושומרון כבר למעלה מעשור, אינני זוכר אירוע כזה של הקמת מאחז בליבו של כפר פלסטיני ללא מענה אפקטיבי של הרשויות במשך ימים. זו כבר אינה פעולת התיישבות שמטרתה להיאחז בקרקע ולהקים יישוב חדש, אלא פעולה שמטרתה היחידה היא לגרש אחרים. זו לא היהדות, וזו בוודאי לא תורת ארץ ישראל. כשחלוצים עלו לגבעת אביתר שעות ספורות בלבד לאחר הפיגוע הקשה שבו נרצח יהודה גואטה ז"ל, הם הניעו תהליך של התנעה והקמת יישוב שהיום עומד על רגליו. מה לפעולת ההתיישבות הבונה הזו ולאירועי קוסרה? הפעולות האלו רק פוגעות פגיעה קשה במאמץ ההתיישבותי כולו.
מנגד, הודעתו של שר הביטחון ישראל כ"ץ בצל הפרעות בקוסרה, ולפיה הנחה את צה"ל להכין תוכנית להעברת כלל סמכויות האכיפה האזרחית על ישראלים לידי המשטרה ומג"ב איו"ש, היא הודעה, שנגיד בעדינות, לא ברורה. בשביל ששינוי כזה יתרחש באמת נדרשת ריבונות מלאה. ושתתכבד הממשלה (ממשלת ימין על מלא, זוכרים?) ותכריז על כזו. אלו הן רק חלק מהמורכבויות שיש בהודעתו של כ"ץ.
גורמים במערכת הביטחון ובמשטרה מותחים ביקורת חריפה על היוזמה להעביר את סמכויות האכיפה. קצין בכיר במחוז ש"י אף הגדיר זאת כאירוע שנועד בסופו של דבר להסיט את הביקורת מימין ומשמאל מצה"ל אל המשטרה.
השאלות סביב השינוי מעלות מורכבות גיאוגרפית, קושי משפטי ובעיית אכיפה קשה. השטחים ביהודה ושומרון מחולקים לשלושה סוגים, ולכל אחד מהם חלוקת אחריות שונה. צה"ל הוא הריבון בשטחי A ו-B ואחראי למניעת אלימות, בעוד המשטרה אמורה לאכוף בשטחי C.
החלוקה הזו מסתבכת כשאירוע זולג בין שטחים או כשישראלים מעורבים בשטח פלסטיני. חיילים אינם מיומנים במעצר אזרחים, אך כניסת שוטרים לשטחי A ו-B דורשת תיאום שמבקש זמן ופוגע באיסוף הראיות.
המהלך אינו אומר שהמשטרה מקבלת אחריות גורפת או שצה"ל יוצא מהשטח, אלא שמג"ב איו"ש אמור לקבל את כובד המשקל המבצעי בטיפול בפשיעה לאומנית כדי ליצור כוח מיומן באכיפה במקום חיילים. אך זה מביא איתו אתגר משאבים עצום של כוח אדם ותקציבים, לצד צורך בליווי צבאי הדוק לכל כניסת שוטרים. השינוי בא גם על רקע העובדה שכיום קיימות בשטח יותר מ-160 חוות חקלאיות ונקודות מבודדות, המייצרות צרכים אכיפתיים שונים לגמרי מאלו של יישוב עירוני.
האנרכיה בקוסרה ממחישה היטב את המורכבות הזו, כאשר עימותים בין כוחות הביטחון לצעירים בתוך שטח B מחדדים את השאלה היכן עובר הגבול בין משימה צבאית למשימת שיטור. הרי המשטרה לא ויתרה על אכיפה, וכבר מתחילת השנה נעצרו כ-200 חשודים בפשיעה לאומנית והוגשו עשרות כתבי אישום. הוויכוח האמיתי אינו רק מי יעצור חשודים בקוסרה, אלא כיצד המדינה מבקשת לאכוף חוק במרחב שבו הסמכויות מטושטשות.
יהודה ושומרון תמיד הייתה חבית נפץ שצריך לדעת במדויק איך לתמרן בה מהלכים ולהזיז את השחקנים על הלוח בצורה נכונה מתחת לרף ההסלמה. הצרה הגדולה היא שכל ממשלה שלא תבוא בעוד כמה חודשים תצטרך ללמוד את הכללים הללו מחדש וזה יעלה לנו בעוד הסלמה בשטח.
