אבידן יאיר (דירקטור ופעיל חברתי, לשעבר המפקח על הבנקים)קריאת היום הראשון של ראש השנה מעמידה במרכזה את שרה, הגר וחנה. היא מזכירה לנו ששוויון מגדרי אינו רק זכות בסיסית, אלא תנאי לחברה חזקה, צודקת ומשגשגת.
השנה חל היום הראשון של ראש השנה בשבת, ולכן קול השופר יישמע רק ביום השני של החג. במקומו נשמע בקריאת התורה ובהפטרה קולות אחרים – קולותיהן של שרה, הגר וחנה.
ביום הראשון של ראש השנה קוראים על לידת יצחק. הסיפור מתחיל במילים: ״וה׳ פקד את שרה כאשר אמר״. לאחר שנים של ציפייה נולד יצחק. אך לצד השמחה מובא גם סיפורה הכואב של הגר, המגורשת עם ישמעאל אל המדבר. במדבר נגמרים המים, והגר, החוששת לחיי בנה, נושאת את קולה ובוכה.
בהפטרה, אנחנו פוגשים את חנה. גם היא מייחלת לילד ומתפללת מעומק לבה. תפילתה חרישית: ״רק שפתיה נעות וקולה לא יישמע״. עלי הכהן רואה אותה, אך אינו מבין את מצוקתה. בתחילה הוא אף חושד בה. רק לאחר שהיא מסבירה את עצמה הוא מקשיב, מבין ומשנה את יחסו.
שלושת הסיפורים שונים זה מזה, אך יש ביניהם חוט מקשר. נשים נמצאות במרכזם. הכאב, התקווה, האמונה והבחירות שלהן משפיעים לא רק על חייהן האישיים, אלא גם על עתיד המשפחה, החברה והעם. יצחק, ישמעאל ושמואל גדלים מתוך הסיפורים האלה, אך נקודת המוצא היא בסיפורן של הנשים.
מכאן עולה גם שאלה אקטואלית: האם אנחנו באמת מקשיבים לקולן של נשים?
החברה הישראלית התקדמה בתחומים רבים, אך הדרך לשוויון עדיין ארוכה. נשים אינן מיוצגות במידה מספקת בחלק ממוקדי קבלת ההחלטות. הן עדיין מתמודדות עם פערים, עם אלימות ולעיתים גם עם ניסיונות לצמצם את נוכחותן במרחב הציבורי.
ראוי לכבד אמונות, מסורות ואורחות חיים שונים. אולם כבוד למסורת אינו צריך לבוא על חשבון זכותן של נשים לשוויון, לביטחון ולהשתתפות מלאה. זהו נושא רגיש בחלק מהקהילות, אך דווקא בשל כך אסור להימנע ממנו. יש לקדם את השינוי בשיח מכבד, בהקשבה ובשותפות – אך גם בעקביות ובבהירות.
שוויון מגדרי אינו רק עניינן של נשים. הוא אינטרס של החברה כולה. מדינה המבקשת לחזק את הכלכלה, את השירות הציבורי ואת איכות הנהגתה אינה יכולה לוותר על היכולות, הניסיון והכישרון של מחצית מאוכלוסייתה.
גם עלי הכהן מלמד אותנו שיעור חשוב. הוא טועה, אך מוכן להקשיב ולתקן. זו תכונה חשובה לכל מי שנושא באחריות: לא למהר לשפוט, להיות קשוב למצוקה ולשנות עמדה כאשר העובדות מחייבות זאת.
ראש השנה הוא זמן לחשבון נפש אישי וציבורי. לפני שנשמיע את התרועות הגדולות שלנו, כדאי שנבדוק למי עדיין איננו מקשיבים.
