שרלו יובל (רב, ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)״אדם יסודו מעפר וסופו לעפר״ – שניים מגיבורי המקרא הידועים ביותר, מכיוונים שונים, הסכימו בעובדות אבל חלקו בצורה קוטבית במשמעות העובדות המיוחדות האלה. על מה הם הסכימו? כל אחד בדורו תיאר באופן דומה, כמעט באותן מילים, את מעמדו התמוה של האדם בעולם בעיניו של הקב״ה. מבחינה טכנית אנחנו כבני אדם תופסים מקום מועט מאוד בגלקסיות – מעט מזעיר. אנחנו גם נתונים בהיקפים לא מעטים לפגעים שאין לנו יכולת לעמוד מולם – בין אם מדובר באיתני טבע ענקיים, ובין אם מדובר בוירוס זעיר או באמבה. ומאידך גיסא, ריבונו של עולם העמיד אותנו במעמד של ״צלם א-לוהים״, והוא מתייחס אלינו בדרך מופלאה. העולם כולו נתון בידינו, ואנחנו אלה שקובעים את המאורעות השונים בעיניו.
איוב אמר: ״מָֽה־אֱ֭נוֹשׁ כִּ֣י תְגַדְּלֶ֑נּוּ וְכִֽי־תָשִׁ֖ית אֵלָ֣יו לִבֶּֽךָ״ (איוב, ז, י"ז), ודוד המלך אמר: ״מָה־אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי־תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן־אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ״ (תהילים ח, ה). המעיין מאוד יראה שעל אף ההבדלים הקטנים – מדובר באותה אמירה עצמה מול ריבונו של עולם. שניהם מתפלאים על מעמד האדם בעיניו של הקב״ה. שניהם מביעים תמיהה על היחס של ריבונו של עולם כלפי היצור הזעיר הזה שנקרא אדם. אולם, כל אחד מהם הוביל את התמיהה הזו למקום אחר לחלוטין.
איוב הביע את הפליאה הזו כחלק מתלונה. ריבונו של עולם, כך טען, מה אתה רוצה מאיתנו. למה אתה בוחן אותנו כל הזמן. "ותִּפְקְדֶ֥נּוּ לִבְקָרִ֑ים, לִ֝רְגָעִ֗ים תִּבְחָנֶֽנּוּ״." למה אינך עוזב אותנו׃ "״כַּ֭מָּה לֹא־תִשְׁעֶ֣ה מִמֶּ֑נִּי, לֹֽא־תַ֝רְפֵּ֗נִי עַד־בִּלְעִ֥י רֻקִּֽי״." מה אנחנו כבר מסוגלים לעשות? "״חָטָ֡אתִי ,מָ֤ה אֶפְעַ֨ל לָךְ֮ נֹצֵ֢ר הָ֫אָדָ֥ם, לָ֤מָה שַׂמְתַּ֣נִי לְמִפְגָּ֣ע לָ֑ךְ וָאֶהְיֶ֖ה עָלַ֣י לְמַשָּֽׂא״" (כל הציטוטים מאותו הפרק באיוב), ועוד עניינים מעין אלה. הוא מערער בדבריו על דרכו של ריבונו של עולם בבריאת העולם. שוו בעצמכם את תפילת ראש השנה, שמבטאת את קטנות האדם, ובשל כך את התביעה כי ריבונו של עולם לא יפקוד עלינו את עוונותינו, ולא יראה בנו איום על דרכו.
ומנגד, דוד המלך, מתאר את הסתכלותו על הגלקסיות (הציטוטים מאותו פרק ח' בתהילים): ״כִּֽי־אֶרְאֶ֣ה שָׁ֭מֶיךָ, מַעֲשֵׂ֣ה אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ, יָרֵ֥חַ וְ֝כוֹכָבִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כּוֹנָֽנְתָּה״, ואכן פורצת ממנו השאלה: כיצד אפשר שמול העולם הענק הזה הקב״ה ייחס לאדם מעמד כה גבוה? דוד המלך דורש את התואר צלם א-לוהים בדרך מיוחדת: ״וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ מְּ֭עַט מֵאֱ-לֹהִ֑ים, וְכָב֖וֹד וְהָדָ֣ר תְּעַטְּרֵֽהוּ״ – אנחנו רק מעט פחות מא-לוהים ! ועל אף הזעירות שלנו, הקב״ה העמיד אותנו כמושלי העולם: ״תַּ֭מְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂ֣י יָדֶ֑יךָ, כֹּ֗֝ל שַׁ֣תָּה תַֽחַת־רַגְלָֽיו״, והוא מתאר את מה שניתן בידינו: ״צֹנֶ֣ה וַאֲלָפִ֣ים כֻּלָּ֑ם, וְ֝גַ֗ם בַּהֲמ֥וֹת שָׂדָֽי. צִפּ֣וֹר שָׁ֭מַיִם וּדְגֵ֣י הַיָּ֑ם, עֹ֝בֵ֗ר אׇרְח֥וֹת יַמִּֽים״. הטבע כולו. שוו בעצמכם את תפילת ראש השנה כשיר שבח והלל לריבונו של עולם, על כך שמינה אותנו לתפקיד הנכבד הזה, והודאה גדולה על הזכות הזו להיות במקום הזה.
לאמתו של דבר, בראש השנה אנו קרואים לבטא את שני הדברים כאחד. מחד גיסא, את תלותנו בריבונו של עולם, ואת גורלנו הנתון בידו. אנו לא מבטאים זאת כתלונה, כי אם כהכרה עמוקה במי שאנחנו ובמה שאנחנו; מאידך גיסא, אנו זוכים להיות אלה שממליכים על התודעה האנושית את ריבונו של עולם, ומקבלים מידיו את האחריות לעולם שהוא ברא, ושאנו מציינים בריאתו ביום העליון הזה: ״היום הרת עולם״.
וכך, לקראת השנה החדשה, אנו גם מברכים ומתברכים. שמחד גיסא, נזכה כולנו למלא את השליחות שהטיל עלינו הקב״ה, ואת התפקיד העליון של צלם א-לוהים שבאדם; ומצד שני, שמתוך התלות העמוקה שלנו במלכות שמים נזכה כולנו בהארת הפנים המיוחדת של הקבֿ״ה, שתזכה אותנו גם להיות מאירי פנים בעצמנו, ומודעים מאוד לתלות המתמדת שלנו בכבוד ה׳ ובהתגלותו.
