שנוולד אליעזר חיים (רב, אל"מ במילואים, ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)לפני כשלושה שבועות ביקר הרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר, בישיבת ההסדר בירוחם. במפגש עם התלמידים אמר: "אני רואה בישיבות ההסדר מנהיגות, אחריות ומפעל עצום. מה שיוצא מבתי המדרש האלה הוא עוצמה ומנהיגות של עם ישראל, ואנחנו זקוקים למנהיגות הזאת – מנהיגות מלכדת ומאחדת. מפעל ישיבות ההסדר קרוב מאוד לליבי ולליבו של צה"ל. אנחנו רואים את בוגרי ישיבות ההסדר בכל היחידות, בכל החזיתות ובחוד החנית של צה"ל. החיבור לתורה שלנו מחזק את הרוח, ואני רואה ערך גדול בלימוד התורה ובחיזוק הרוח – זו מכפלת כוח של צה"ל".
עוד הוסיף: "החיזוק שאתם מקבלים כאן בבית המדרש הוא שיעור לחיים. וכו'. והעוצמה של צה"ל היא מכפלה של החומר ברוח, לא מספיק רק אחד מהם. אתם חלק חיוני בתוך צה"ל".
לפני כשבועיים ביקר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בישיבת ההסדר בשדרות. בביקורו אמר: "תלמידי ישיבות ההסדר משמשים דוגמה ומופת לספרא וסייפא, להקרבה ולגבורה רבה. אני מצדיע לכם".
וכן: "מדהים כל פעם מחדש לראות את הרוח המדהימה, העוז והחוסן האין־סופיים שלכם. אתם המכבים של ימינו. וכו'. מן היום הראשון למלחמה אתם וחבריכם נלחמים בגבורה למען עם ישראל ומדינת ישראל, ואני מצדיע לכם בשם עם ישראל כולו".
התרומה של ישיבות ההסדר והישיבות בכלל להישגים הקיומיים יוצאי הדופן של המלחמה היא מן המפורסמות. גם היקפי הנפגעים והנופלים מקרבם גדולים פי כמה מגודלם היחסי באוכלוסייה. ראש הממשלה והרמטכ"ל מכירים בערך המוסף החיוני של לימוד התורה בישיבות ההסדר, שתורם לביטחון המדינה.
אולם לא רק בכך, הן מגדלות את עתודת הרבנים והדיינים הדתיים לאומיים לדורות הבאים, ובוגריהן תורמים לחיזוק המדינה גם במערכת החינוך, בהתיישבות, בחיזוק הפריפריה, במדע ובכלכלה.
אולם המבחן של הערכת המדינה אינו נמדד רק במילות הערכה, אלא במשאבים שהמדינה מקצה לקיום הישיבות, שיאפשרו לצוותיהן להקדיש את מירב הזמן ותשומת הלב לקידום התלמידים. למעשה, התקצוב של המדינה לישיבות הוא זעום, והישיבות אינן יכולות להתקיים באופן שוטף ללא מערך של גיוס תרומות בארץ ובחו"ל, שמחייב הסטה של תשומת הלב מהעשייה החינוכית לעיסוק בגיוס תרומות (מונח מכובס לקיבוץ נדבות).
במיוחד כאשר יש צורך בבינוי כדי לאפשר תנאים ראויים ללמידה ולמגורים. המדינה אינה מתקצבת, לא באופן ישיר וגם לא באמצעות מפעל הפיס (שמתקצב בנייה ליעדים אחרים), אף שתרומתן של הישיבות למדינה אינה נופלת מתרומתם של אותם יעדים אחרים, ועד כה לא נמצא לנכון לסייע להן.
כדי לקבל תמונה השוואתית, נשווה לאופן שבו מדינת ישראל מתקצבת לימודי יהדות במסגרות על־תיכוניות. כדוגמה, באוניברסיטאות (כל מי שמכיר את התובענות הלימודית של הישיבות יודה שלכל הפחות הן אינן נופלות מהדרישות הלימודיות מסטודנט במדעי היהדות באוניברסיטאות).
מנתונים רשמיים של ות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב – של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), לחלוקת תקציב המדינה לאוניברסיטאות ולמכללות בישראל) עולה שבשנת תשפ"ו תעריף ההשתתפות במרכיב ההוראה באוניברסיטאות ב"מדעי הרוח" היה 37.98 אלף ₪ לסטודנט לתואר ראשון (למשך כשלוש שנים) ו־34.82 אלף ₪ לסטודנט לתואר שני (למשך כשנתיים). רק המרכיב הזה בתקצוב הוא פי ארבעה מהתקציב שהמדינה מתקצבת את הישיבות שבהם גדלים הלוחמים גיבורי המלחמה. אם נוסיף את התקצוב שכל מוסד אקדמי מקבל מהות"ת בנפרד, תקציבי המחקר, בינוי ופיתוח, השתתפות המדינה בפנסיות תקציביות לעובדים, תקציבים ממקורות ממשלתיים נוספים שאינם עוברים דרך ות"ת, ועוד, הפער גדול פי כמה.
אגב, תקציבי המדינה לאוניברסיטאות אינם מותנים בכך שהסטודנט מילא את חובתו בשירות צבאי או בשירות לאומי, או שתרם לחברה הישראלית. (שם הבג"ץ לא מתערב). בנוסף, תקציב ות"ת כולו מעוגן ישירות בתקציב המדינה, לעומת תקציב הישיבות, שחלקו הניכר מתוקצב בעקיפין דרך כספים קואליציוניים.
ראוי לציין שבתקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית דאגה מפלגת הציונות הדתית להגדיל באופן משמעותי את תקציב התמיכה של המדינה בישיבות ההסדר, יותר מכל הממשלות שקדמו לה, גם דרך תקציב הביטחון. אולם עדיין הפער זועק לשמיים, ומן הראוי לתקן זאת, כחלק מ"התשובה הכללית" לקראת "שבת תשובה". מעבר לפן הערכי של לימוד התורה, תהיה לכך תמורה ישירה בחיזוק ביטחון המדינה. ובינתיים אנו נאלצים להמשיך לפנות לתורמים ולציבור הרחב לתרומות, כי "אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח" (אבות ג, יז).
בסוף שירת האזינו מצווה משה את העם: "שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים לב, מו). "ויזהיר משה בכאן שישֹים האדם כל מחשבתו בתורה" (רבנו בחיי שם), אולם משה מצווה גם לחנך לתורה את הדורות הבאים: "כי יודע אני בכם ששמעתם דברי שלא תשכחום, אבל בניכם צריכים צוואה חדשה, בעניין שישמרו כל דברי התורה הזאת" (צרור המור שם).
ללימוד התורה יש ערך עליון בפני עצמו, אולם בנוסף על כך היא נחוצה לקיומו הפיזי של עם ישראל. עוצמת לימוד התורה היא הערובה לחוסנו של היישוב בארץ ישראל לאורך ימים, כפי שנאמר שם בהמשך: "כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (שם, פס' מז).
שבת האזינו צמודה ליום הכיפורים. יום הכיפורים הראשון היה לאחר חטא העגל. הקב"ה התרצה למשה רבנו וסלח לישראל, ובו נשמעה האמירה האלוקית המהדהדת: "סלחתי כדבריך". הכפרה אפשרה למשה רבנו לרדת עם הלוחות השניים ולמסור את התורה לעם ישראל: "ארבעים יום היה משה דורש בדברי תורה וחוקר באותיותיה, ולאחר ארבעים יום לקח את התורה וירד בעשור לחדש ביום הכפורים והנחילה לבני ישראל לחוק עולם" (פרקי דר"א, פרק מ"ה).
הכפרה והתורה ירדו כרוכין מהשמים. לכן ביום כיפור יש שמחה על הכפרה ומתן התורה: "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים וכו'. בשלמא יום הכיפורים יום סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות אחרונות (לישראל)" (תענית כו, ב).
מכאן לדורות שמחת קבלת התורה ביום הכיפורים משולבת בכפרה ותשובה: "וענין צום כפור ג"כ סבתו מבוארת, שהוא נותן דעת התשובה, והוא היום שירד בו אדון הנביאים בלוחות שניות ובישרם בסליחת חטאם הגדול, והיה היום ההוא לנצח יום תשובה ועבודה גמורה" (מו"נ ג, מג).
לקיומה של התורה צריך גם קמח!
לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל
