"עַל הַר-גָּבֹהַּ עֲלִי-לָךְ, מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ, מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם" (ישעיהו מ',ט')
הפטרת השבוע מפגישה אותנו עם משימה קשה.
מפציר הקב"ה בנביאים או בבני ירושלים שיבשרו את בוא הגאולה. אל תלחשו אותה, הוא אומר, אלא עלו על הר גבוה וזעקו את דבר בואה.
כמה מאתנו בישרו בחייהם על בואה של מציאות מכוננת ונפלאה? ואם כן – כיצד נמסרה הבשורה?
החלטה להינשא או חשיפה של תחילת היריון, הן בשורות מרעישות. ואולם הן נאמרות, על פי רוב, לראשונה לא בראש חוצות אלא במעגל המשפחתי המצומצם.
הבטחות פומביות לעתיד מזהיר ולגאולה שלמה ניתן למצוא בהכרזותיהם של מתמודדים בבחירות, ואולם טיבן וגורלן ידוע לכל. גם הצהרות בפייסבוק או בטוויטר- מבטיחות בקול רם הרים וגבעות, אך דובריהם פועלים לעיתים בהסוואה.
משימת "מבשרת ציון" אינה פשוטה, ולעיתים היא גם גובה מחיר נפשי כבד, הכרוך בעובדה שמרגע יציאתה לחלל האוויר היא הופכת להיות נחלת הכלל, שמתערב ברגל גסה.
"הָרִימִי, אַל-תִּירָאִי, אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה, הִנֵּה אֱ-לֹהֵיכֶם". דברי בקול, אל תחששי מהשלכות הדברים, מבין הנביא לליבה של כנסת ישראל.
ובכל זאת, מה דרוש על מנת לבשר גאולה?
ארבעה תנאים הכרחיים, לדעתי:
א. עוגן רוחני.
ב. ידיעה פנימית.
ג. מוטיבציה.
ד. אסרטיביות.
למבשרי הגאולה מוכרח להיות עוגן רוחני- בסיס ממנו נובעת האמונה כי יש מציאות של שפע ושל טוב גם בעולם הזה וכי המציאות המוכרת ניתנת לשינוי קיצוני ומפתיע (לא רק לשלילה).
ידיעה פנימית- ודאות שהדבר יתרחש. לא מדובר בתקווה או בחלום רחוק שאולי יתגשם, אלא בידיעה שהשינוי אכן יגיע.
מוטיבציה – כוח נפשי להוציא את הבשורה מאזור הסוד, ההתרגשות והחשש, אל אור היום ואל המפגש עם המציאות המאתגרת.
אסרטיביות – היכולת לדבר בקול צלול וחזק ולנהוג בביטחון ובנחישות, ללא "התפתלויות". הכושר לשלב נועם עם עוצמה.
תרגול "מבשרת"
"תהיה שנה משמעותית!", "הבחינה היום תוכיח לכן כמה אתן יודעות!", "המשפחה שלכם חזקה ואתם תצאו מהמשבר!", אני מבשרת לאנשים רבים עמם אני נפגשת. וזה עובד (!), ומרגיש לי כמו נצנוץ של גאולה.
(ואתחנן תשעז)
שם קוד "מבשרת"
השארת תגובה