רט אבי (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])יש בספר בראשית אותו אנו מתחילים לקרוא עתה, שילוב של הכל- מלחמות ושלום, קנאות ושנאות, בצד אירועים שיש בהם אהבה ושנאה, אמונה וערכים, אחווה וניכור, חטא ותשובה, דרמות וטרגדיות, ענווה ושחצנות, אמונה וכפירה, תמימות וכוחנות.
יש בספר בראשית פסגות של הוד, יופי והדר, גן עדן מקדם– 'וַיַּרְא אֱלֹוקים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד', בצד נפילות וחטאים כואבים – אדם וחוה, קין והבל, דור המבול, מגדל בבל, העיר סדום ואנשיה ועוד. מסקנתו של בורא העולם מהיצירה שלו היא מכאיבה, טראגית ועצובה מאד- 'וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם'.
פרשת בראשית מובילה ומטלטלת אותנו משיא הבריאה – 'וַיַּרְא אֱלֹוקים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד' עד השבר, החרטה וההתמודדות מול הרוע- 'רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם'.
ולכן כל פעם מחדש אנחנו צריכים לשאול את עצמנו עם סיום קריאת הפרשה- איך אנחנו בעצם צריך להרגיש? עם אילו תובנות אנחנו צריכים לצאת מסיפור בריאת העולם, האנושות והאדם?
אחת התובנות השזורה לאורך כל הספר. בתוך כל הדרמות הגדולות בספר בראשית היא עניין הקשר בין אחים. מקין והבל עד יוסף ואחיו.
שש פעמים חוזרת המילה הזו 'אח'. רק בסיפור העגום והטראגי הזה של קין והבל: 'וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה. וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ..'.
מכאן ימשיך ספר בראשית ויספר לנו על המורכבות והמחויבות הזו בקשר בין אחים-בין יצחק וישמעאל, בין יעקב ועשו ועל הדרמה הגדולה מכולם- סיפור יוסף ואחיו.
בהמשך הספר ניתקל בביטוי הזה שוב כאשר אברהם יאמר אותו לאחיינו לוט- 'וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ'
ובסיומו של הספר, האחים שכל כך התנכרו אל יוסף ולא נתנו לו אפילו להתקרב אליו- 'וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ', עוברים סדרת חינוך בנושא האחווה, ואז המילה הזו תשוב לשכון במשפחה- 'וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד..'
גם יוסף בזמן ההתגלות לאחיו יחזור וישתמש בה כמה פעמים-'וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה'.
אחת החוליות המרכזיות במארג המשפחתי והלאומי היא החולייה של האחים- 'אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד'.
האחווה הזו היא דבר מורכב. היא יכולה להוביל לשיא של שנאה, קנאה, תחרות ואפילו הרג, והיא יכולה להוביל לשיא של ערבות הדדית, אחריות, אהבה ואחווה, חסד, שלום ורעות.
סיפור הקשר בין אחים מבריאת העולם הוא סיפור שמצריך עיון, בחינה עצמית, והחלטה בכל משפחה ובין אחים- מה יהיה אופייה, חוזקה וחוסנה של החולייה המשפחתית הזו הנקראת 'אחים'.
הקב"ה ברא את העולם והשאיר בידינו את הבחירה האם ניצור בו גן עדן, או גיהנום עלי אדמות, האם נייצר בו חיים של ניכור ומרחק- 'וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ' או אחווה של קרבה – 'וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ' כי 'אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד'.
יפים הדברים הללו תמיד, ולתקופה של בחירות, שסעים חברתיים, מחלוקת ומתח- יפים הם שבעתיים.
המשפחה היהודית הרחבה מורכבת משנים-עשר שבטים, שאינם זהים, ושלא כולם מצביעים לאותה מפלגה. ועם זאת- על כולם לזכור שגם אם זה קשה, מורכב ומאתגר – הם אחים. אחים לגורל, אחים לחזון, אחים לערבות הדדית, אחים לאהבת ישראל.
ספר בראשית בא לשקף לנו מהי אחווה, מה הם סכנותיה מחד גיסא, ומאידך גיסא אילו עוצמות גדולות וחיוביות יש באחווה הזו, שיש בכוחה לרומם את רוח העם, ולהביאו לפסגות של אחדות בה כל אחד שומר על צביונו, אמונתו וסגנונו, וביחד יוצרים לכידות חברתית, ערכות הדדית, ואהבת אדם.
סופה של אחווה שכזו לרומם את העם, להוציאו מהגלות, ולהובילו אל הר סיני ומשם אל ארץ ישראל, כעם אחד מרובה שבטים, אך מלוכד, איתן וחזק מאין כמוהו.
