רט אבי (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])סמלים וסימנים רבים מלווים אותנו בתקופת החגים שאנו בעיצומה. חלקם באים לידי ביטוי במאכלים השונים אותם אנו אוכלים במהלך החגים, בבגדים אותם אנו לובשים, באורחים ובאושפיזין אותם אנו מזמינים ומארחים, ובחפצים השונים בהם אנו משתמשים – שופר, ארבעת המינים ועוד. כל הדברים הללו המקיפים אותנו במהלך חגי תשרי באווירה הראויה והרצויה, כך שהכל יתחבר למהות, לרוח ולתוכן של הימים הללו.
בתוך כל מכלול הסמלים והסימנים הללו באה הסוכה וגם היא צופנת בתוכה אלמנטים ורמזים רבים לערכים, לאמונות, ולתובנות אותן עלינו להפנים ולהטמיע.
דברים רבים נאמרו ונכתבו על הסוכה והדברים הכרוכים בה – ארבעת המינים, הסכך, שמחת בית השואבה, ימי חול המועד וכו'.
מעבר לכל הדברים החשובים הללו, יש בסוכה, אולי במיוחד בעת הזו, סימן, רמז ואמירה לשני דברים מרכזיים – שבריריות החיים, ולצורך להכיל ולחבר את כל המינים לאגודה אחת.
אנחנו חשים, וזו גם הרוח העולה ממגילת קהלת אותה אנו קוראים בסוכות, עד כמה החיים של כולנו שבריריים. עד כמה לפתע ובין רגע דברים יכולים להתהפך – כלכלית, רפואית ועוד. עם כל זאת שיש לנו ב"ה בתים גדולים ומכוניות חדשות, כסף בחשבון הבנק, מקרר מלא, ושולחן גדוש בכל טוב – אנחנו עדיין שבריריים, ובכל רגע נתון הכל הכל יכול להתהפך, להשתבש, ולהיעלם כאבק פורח וכחלום יעוף.
שיעור גדול בענווה וצניעות מלמדת אותנו הסוכה השברירית, המשתדלת לעמוד יציבה מול הרוחות הפיזיות, התרבותיות והרוחניות המנשבות סביבה ומאיימות להפילה.
פעמים אנו מתבוננים מסביב על מה עמל ויגע האדם בעולמו, ועל מה הוא מכלה את ימיו, לילותיו ושנותיו, ומגיעים כמו קהלת למסקנה כי "הבל הבלים הכל הבל ואין כל חדש תחת השמש".
במקביל לתחושה הזו, הסוכה דורשת מאיתנו ומאתגרת אותנו לדבר נוסף: לחבר ולאגד את כל ארבעת המינים, כאשר כל אחד מהם הוא סמל וסימן למישהו אחר, המייצג סוג מסוים של אדם, אמונה ואוכלוסייה.
אל הסוכה מוזמנים לא רק האושפיזין אלא גם ארבעת המינים: הלולב, הערבה, ההדס והאתרוג. כל אחד מהמינים הללו בא ממקום אחר, אפיונו שונה, תפקידו בעולם שונה, ודרך גדילתו שונה מרעהו – ואף על פי כן – אין כל ערך וטעם לחג הסוכות אם לא הצלחנו להכניס אל הסוכה את כל ארבעת המינים.
זה לא חדש שאנחנו שונים האחד מהשני. ובלשונם של חז"ל בתלמוד על בני האדם – "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות".
אין ביכולתנו וגם אין ברצוננו שכל בני האדם ייראו ויחשבו אותו דבר. כל יופיו של היקום הוא בפסיפס המרהיב של הפרצופים והדעות, שכולם ביחד מייצרים הרמוניה אחת גדולה של בריאה, הוד ויופי.
האתגר הוא שארבעת המינים בסוכות יבינו ויפנימו שאי אפשר לאחד בלי השני, שאין ערך לחברה אם לא כולם כלולים בה, כדברי הפתגם הידוע – 'אם לא נהיה תלויים אחד בשני, נהיה תלויים אחד ליד השני'.
קל ונעים לכל אחד מארבעת המינים להתחבר אל בני מינו-שבטו-עדתו-השקפתו, ולהתעלם משאר המינים האחרים, אבל ככה 'לא בונים חומה', לא מייצרים חברה וחוסן חברתי, ולא מפתחים לכידות וערבות הדדית.
אל סוכת השלום נוכל להזמין את האושפיזין שלנו, והם יבואו בתנאי אחד – שכל ארבעת המינים יוזמנו, ושיש ליושבי הסוכה יכולת הכלה, קבלה ואהבה לכל ארבעת המינים והבנים.
כשזה יקרה, כשנשכיל לשבת ביחד בסוכה, נגלה שאנחנו לא ארבעת מינים מנוכרים זה לזה, אלא שאנחנו בעצם ארבעה צלילים שונים של אותה תזמורת, שרק בנגינתם המשותפת מסוגלים לייצר ניגון הרמוני קסום שכולו אמת ואמונה, אחדות וערבות הדדית, חיבור אנושי ואהבת אדם.
