הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)לאחר צאתו מהתיבה, נח, שהיה איש צדיק תמים, התדרדר רוחנית. הוא השתכר מיין שהופק מהכרם שנטע, ומשם לחטא של גילוי עריות הדרך היתה קצרה. מהכתובים נראה, שנפילתו התרחשה בשלבים. וכך נאמר: "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה". ייתכן ששורשיו של החטא צמחו מעצם נטיעת הכרם. אומר התנחומא פרשת נח סימן יג:
"'ויחל נח איש האדמה' כיון שנזקק לאדמה נעשה חולין, א"ר יהודה ב"ר שלום בתחילה איש צדיק תמים, ועכשיו איש האדמה". המדרש מבקר את נח על שהשתקע כולו בעבודת האדמה והזניח את הצדדים הרוחניים. נח אמנם בחר בדרך חיים חומרית שגרמה לשכרות ולאובדן דרך.
הסבר שונה אביא בשמו של המשורר יצחק מאנגר ז"ל, שלאחר ששרד את השואה האיומה היגר לניו יורק ובשנות ה- 60 עלה לארץ. באחרית ימיו היה חולה מאד. וכך מתאר הרב ישראל מאיר לאו בספרו 'אל תשלח ידך אל הנער' (עמ' 173-174) את ביקור החולים שערך אצל מאנגר:
"בעת כהונתי כרב שכונות בצפון העיר תל אביב, ביקש ממני חמי- הרב יצחק ידידיה פרנקל… שאקח אותו במכוניתי לביקור חולים אצל המשורר איציק מאנגער. …הרב פרנקל ביקש לקיים מצוות ביקור חולים אצל מי שאף אחד כמעט כבר לא התעניין בו ובשלומו, איש בודד וגלמוד. נסענו אל המשורר איציק מאנגער. נכנסנו לחדר חשוך, אפוף אדים. …במיטה היחידה בחדר שכב אדם נמוך-קומה, צנום ורזה כגרוגרת צמוקה, עיניו היו עצומות ונדמה שהוא שוכב שם ללא רוח חיים. …לאט לאט פקח מאנגער עין אחת … ואמר: "שולם עליכם הרב פרנקל. שלא תהיה לך תלונה ותרעומת עלי… אני נח שאחרי המבול". …אתה יודע, הרב פרנקל, משחר ילדותי הציקה לי שאלה. הרי 'את האלוקים התהלך נח', והוא היה היחיד שאותו הזמין אלוקים אל התיבה כדי להצילו מהמבול,… אם כך, כיצד ייתכן שצדיק ושיכור יילכו יחד? תמיד התלבטתי גם אני בזה. אך כעת מבין אנכי. הגעתי לגיל ולמצב, שאני מבין את נח. האיש נכנס אל התיבה עם אשתו, שלושת בניו ונשי בניו איתו. אבל כשהוא חזר, והחל לחפש את השטעטל שלו- את העיירה שלו- הוא לא מצא דבר. הוא רצה ללכת לשטיבל שלו, לבית המדרש, לבית הכנסת שלו – ואין להם זכר. איפה המכולת? היכן נושא המכתבים שהכיר, העגלון אייהו? אף אחד לא היה עוד. אין בית, אין רחוב, אין שכונה, אין חברים, אין נפש חיה. 'וימח את כל היקום'. כדי לשכוח את אבדן עולמו ואת בדידותו- 'וישת מן היין וישכר'". הסביר מנגר בקול חלוש ולפתע התגבר קולו: "אני הוא נח שלאחר המבול", הכריז איציק מאנגר ממיטתו בבית החולים הרצפלד בגדרה, והמשיך להטיח את האשמותיו בעולם: "איפה וורשה? איפה ניילבקי?" …אז תסלח לי הרב פרנקל, שלפעמים, בשביל לשכוח את הזוועות אני קצת שותה".
מאנגר ששרד את השואה האיומה וראה עולם בנוי וחרב עבר חוויה דומה לחוויה שעבר נח ומשפחתו. זו הסיבה, שמאנגר יכול היה לפרש את פרשת נח בזווית אחרת ושונה מכל פרשני המקרא לדורותיהם. לטענתו, נח הצדיק נשאר צדיק ונפילתו הרוחנית היתה טבעית ומובנת בעטיו של אסון עולמי שחווה. מי שראה את העולם כאשר הוא בנוי וכעת רואה בחורבנו כך שאפילו שריד לא נותר מהעולם הקודם, אך טבעי יהיה שירגיש מיוסר, ויבקש להתנתק מהעולם ולהשתכר. נח ראה עולם חרב ובחר לשתות ולהשתכר כדי לברוח ממציאות כואבת וקשה.
(נח תש"פ)
