נהוראי מאיר (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)מדי שנה, כשאנו חוזרים ומתחילים מבראשית, אנו נפגשים עם שאלתו הראשונה של רש"י על התורה: מדוע לא פתחה התורה בפרשת "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם", שהיא המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל?
רש"י עונה תשובה הנוגעת מאוד לתקופתנו:
"… שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
לאמור: אם אומות העולם יטענו נגדנו, שגזלנו את אדמתן בכך שאנו יושבים בארץ ישראל, נאמר להם שהארץ שייכת להקב"ה – הוא ברא את העולם, הוא קובע את מקום ישיבתן של האומות, ולנו נתן את הארץ.
אולם, ניתן להעלות הסבר אחר ושונה. אחת ההקדמות החשובות לספר בראשית נכתבה על ידי הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב ממוולוז'ין). ספר בראשית נקרא בחז"ל גם בשם "ספר הישר", בעקבות דברי בלעם: "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים", כאשר הכוונה היא לאבות האומה: אברהם, יצחק ויעקב. אולם מדוע נקראו אבות האומה בשם "ישרים", ולא "צדיקים" או "חסידים"? בתשובתו מציג הנצי"ב את הרף שאליו אדם צריך לשאוף: לא די בכך שאדם יהיה צדיק, אלא יש צורך חיוני בישרות, שכן חברה עלולה לשלם מחיר כבד אם תגדל בתוכה צדיקים שאינם ישרים. אבות האומה לא היו רק צדיקים מורמים מעם, אלא בלטו ביושרם ובסובלנותם כלפי כל אדם – גם כלפי אלו שהיו רחוקים מדרכם האמונית כפי שראינו, למשל, בדאגתו של אברהם אבינו לאנשי סדום. ישרות זו באה לידי ביטוי בהגינות, ברוח טובה ובסובלנות כלפי האחר. הנצי"ב בהמשך מבקר בחריפות את דור חורבן בית שני:
"ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה. אך לא היו ישרים בהליכות עולמם. ע"כ מפני שנאת חנם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. … ובא עי"ז לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית".
דור בית שני אופיין באנשים שהיו צדיקים, חסידים ועמלי תורה מבחינה דתית, אך חסרו לחלוטין את מידת היושר. בגלל היעדר הישרות בהליכות עולם, התפתחה בקרבם קנאות פתלתלה וצדקנית: כשהם ראו אדם שנוהג שונה ממנהגם בעבודת השם, הם מיהרו לחשוד בו שהוא אפיקורס או צדוקי. הקנאות הזו, אף שנעשתה לכאורה "לשם שמים", הובילה לשנאת חינם, לשפיכות דמים ולבסוף לחורבן בית המקדש והארץ.
לפי דבריו, ניתן להסביר באופן שונה מדוע פתחה התורה במעשי אבות: התורה רצתה להדגיש ש"דרך ארץ קדמה לתורה". מהאבות אנו לומדים ישרות מהי – הם פעלו מתוך מוסר טבעי וישר עוד בטרם ניתנה התורה. אברהם יכול היה לעמוד מול הקב"ה ולזעוק מקירות לבו על חורבן סדום: "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?!". ללא ישרות לא תהיה חברה מתוקנת.
השבוע נערכו בכל הארץ אזכרות לנרצחים ולנופלים בימיה הראשונים של המלחמה. הם נלחמו במחבלים, הושיטו עזרה לחבריהם, ורבים מהם קמו ונסעו מיוזמתם לשטח כדי לחלץ אחרים. כשירד החושך הגדול של אותו בוקר נורא בשמחת תורה, הופעל בתוכם מיד אותו מוסר טבעי וישר. הם לא התבלבלו, לא היססו ולא חשבו רק על עצמם – אלא קמו, נרתמו והושיטו עזרה מתוך מסירות נפש עמוקה. מאותן אזכרות שנערכו בכל הארץ, אנו יוצאים אל ימי ההכרעה והבחירות. למען אותם נופלים ונרצחים, אל לנו לחזור לדרכו של דור בית שני – לזלזל באחר ובעיקר בדעותיו, אלא מוטלת עלינו החובה לחלוק מתוך כבוד וישרות. ספר בראשית פותח במעשי אבות כדי שנשאף לישרות ולדרך ארץ כלפי האחר גם עם דעותיו שונות משלנו. דרך ארץ קדמה לתורה.
