עיני (יפה) נעמי (ד"ר, פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)השנה התחדש הנוף הישראלי במראה מרגש ומפתיע: חוות חדשות רבות קמו ברחבי יהודה ושומרון. אין הן רק המשך טבעי לחג הסוכות. יש בהן קריאה ישנה-חדשה עמוקה: להפוך את היציאה הזמנית והטקסית מהבית ליציאה מכוונת ומודעת אל מרחבי הארץ, לשמור על רצף ונוכחות יהודיים, ובהמשך להעמיד בתי קבע וחיים שוקקים.
המפגש עם השמים והארץ, הפותח את פרשת האזינו, הופך כאן לקריאה מעשית: לקבוע בארץ האבות בית, נחלה וברכה לבני יעקב, ולקחת חלק חי במעשה בראשית.
אחד מימי השיא של חג הסוכות התרחש בשבוע שעבר – בהושענה רבה, יום שבו אנו חובטים את הערבה ומתפללים לחתימה טובה. מבט פנורמי אל ציר הזמן שבין הושענה רבה הקודם לזה הנוכחי מזכיר לנו שבשנה שעברה, בעיצומו של היום, זכינו לשחרור החטופים. ברגע אחד המציאות האיומה של שבי וייסורים התהפכה, ונתנה ביטוי לתקווה ולעוצמתה של הרוח האנושית.
ויקטור פראנקל קבע שגם במצבי משבר וקיצון, לאדם נותר החופש לבחור את עמדתו מול הנסיבות. ובלשונו: "אפשר ליטול מן האדם הכל חוץ מדבר אחד. את האחרונה שבחירויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונות, לבחור את דרכו" (פראנקל, האדם מחפש משמעות, עמ' 112). לאור דבריו ובהביטי בפעולות וביוזמות החברתיות, ההתיישבותיות והכלכליות שהתעוררו לאחר ה-7.10, אני מוצאת השנה בַּסוכות, לצד היותן שחזור של אירוע היסטורי (בין אם בסוכות ממש ובים אם תחת ענני הכבוד) ומצווה הלכתית – אמונית, גם רמז וקריאה למשמעות.
הסוכה יכולה לצאת מתוך הבית, אך גם, כמו החווה, ביכולתה לשמש פיגום והתחלה לבניין חדש. עם סדיקת הקונספציה – נוכל להפנים כי בידנו הבחירה להישען על כותל הבית ובה בעת לנקוט עמדה מתוך חוויית הרשאה מוסרית פנימית, להוביל ולשנות מציאות, ולהרחיב את גבולות החירות, האחריות והציונות.
בעשייה זו טמון נדבך נוסף של יציאה מהקונספציה: שחרור ופרידה מהאמונה שהקיים מובן מאליו, ושמישהו אחר יבנה עבורנו את הבית.
בין הושענה רבה זה להושענה רבה הבא פרושׂ מרחב של זמן ואפשרויות. יש בו בקרוב גם בחירות גורליות, שעל תוצאותיהן ישפיע כל אחד ואחת מאיתנו. אם ניצמד למצפן של חירות ואחריות, ואם ניקח חלק בתיקון מעשה בראשית, נוכל יחד ליצור חברה חזקה, להודות על הקיים ולהתמודד בעשייה ובאומץ עם אתגרי העתיד.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
