יוסי רוזנשטיין (צייר)
בפרשה זו מתהפך מצבו של יוסף והוא הופך בשעה אחת מעבד הכלוא בבית הסוהר לאיש שיר מכובד השולט על כל ארץ מצרים. מסיבה זו בחרתי לדון בנושא העושר.
הדת היהודית מבוססת על העובדה שאדם מורכב מגוף ומנשמה. הגוף הגשמי, הניזון מגשמיות ופועל על פי דחפים ויצרים שעיקרם לקיחה או קבלה הנדרשים לו בכדי להמשיך ולהתקיים ולהביא צאצאים שימשיכו דרכו. והנשמה הרוחנית, שנועדה לשלוט על הגוף הגשמי בכדי שתוכל בעזרתו ליצור תכנים רוחניים שעיקרם מגיע מנתינה, ולמרות שצרכיה רוחניים בלבד, היא משפיעה על כל תא בגופו של האדם.
מסיבה זו החינוך היהודי בז לעושר לממון ולנכסים, כי הם למעשה אשליה של הגוף, ועל זה כבר נאמר "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" (תהלים קי'ט ע'ב).
כבר למדנו והסברנו שמעשה אבות הם סימן לבנים כפי שנאמר במדרש "סימן נתן לו הקב"ה לאברהם שכל מה שארע לו ארע לבניו" (מדרש תנחומא לך לך ט'), ופרושו בכדי לדעת איך להתנהל ולהתנהג ומה יהיה בעתיד עלינו ללמוד מדרכם של אבותינו הקדושים, מבחינת "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים ל'ב ז'). אבל אליה וקוץ בה, כשאנו מתבוננים על האבות הקדושים, אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון, דוד, האושפיזין שלנו בסוכה, מתברר לנו כי כולם היו עשירים מופלגים ככתוב:
על אברהם: "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" (בראשית י'ג ב').
על יצחק: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ ה'. וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד" (שם כ'ו י'ב-י'ג).
על יעקב: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי-לוֹ, צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים" (שם ל' מ'ג).
על יוסף: "וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר" (שם מ'א מ'ט).
על משה: "הראהו מחצב של סנפירינון מתוך אהלו ואמר לו הפסולת יהי שלך ומשם נתעשר משה הרבה" (רש"י שמות ל'ד א').
על אהרון: וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו (ויקרא כ'א י') "שיהא גדול מאחיו בנוי, בעושר, בכח, בחכמה, ובמראה" (יומא י'ח א), וכן מש"כ הרמב"ם בפירוש המשניות (יומא ב' ד') "כל מי שמקטיר קטורת היה מתעשר וממונו מתרבה, למאמר השם יתברך "יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ" (דברים ל'ג, י') וכתיב "בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ" (דברים ל'ג י'א)".
על דוד: "וַיֵּלֶךְ דָּוִד הָלוֹךְ וְגָדוֹל וַה' אֱלֹקֵי צְבָאוֹת עִמּוֹ" (שמואל-ב ה' י').
אם כך נשאלת השאלה מדוע אנו לא לומדים מאבותינו לשאוף להיות עשירים בממון ובנכסים? מדוע אנו מתחנכים לסלוד מכסף "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף" (קהלת ה' ט')? התשובה לכך ברורה לעין. אם נלמד את כל מה שקרה לכל אחד מהאבות יתברר לנו שכל אחד מהם הגיע לעושר מהמקום הנמוך והשפל ביותר, מהקושי הפיזי הגדול ביותר, ורק אז לאחר שגם בנקודת השפל שלו הוא ההתעלה הכיר בבורא עולם בלי צל של הרהור, כאשר שם בנקודה הנמוכה ביותר הוא הזדכך ונתן לרוחו לנצח את גופו, זכה גם בעושר גשמי. בברית בין הבתרים אומר ה' לאברהם: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית ט'ו י'ג-י'ד), רמז לכך שלפני שמגיעים לעושר אמיתי יש צורך להזדכך ולהבין שבשביל להיות מאושר לא צריך כסף ורק אחר מכן ניתן להבין למה נועד העושר ואיך אפשר להיות מאושר ממנו.
כך היה עם אברהם אבינו שכבר בתחילת דרכו נזרק לכבשן האש, עזב את ביתו, משפחתו, ועבר לארץ כנען רק בגלל ציווי ה', ורק לאחר תלאות אלו החל להתעשר.
יצחק שאמנם נולד בבית עשיר, נאלץ ע"י בורא עולם להגיע למצב קשה לא פחות, אביו עומד לשחוט אותו ולהעלותו קורבן לה' והוא לא רק שלא התנגד אלא עזר לאביו לעקוד את עצמו על המזבח. באותו זמן הוא הוכיח שנשמתו הקדושה כבשה גופו והחומריות הפכה לבלתי חשובה, ולכן זכה גם הוא להתעשר.
יעקב בתחילת דרכו כאדם עצמאי עבד את לבן הארמי ארבע עשרה שנה, ללא תמורה כספית כלשהי, רק בגלל מצוות אביו. רק לאחר שהתנסה בכל הדברים הקשים והמשיך לדבוק בה' אף הוא החל להתעשר.
יוסף היה שנוא על אחיו, יתום מאמו, הושם בבור נמכר לעבדות במצרים והיה אסיר בבור הכלא כשתים עשרה שנה. ורק אז עלה לגדולה.
משה רבנו אף הוא בתחילת דרכו נידון למות ברח למדבר והיה רועה ללא שכר, היה עסוק בצרכי ציבור והנהיג את עם ישראל לתורה ולמצוות למרות שסבל מהם לאורך כל הדרך. רק לבסוף כשחצב את לוחות הברית השניות זכה להתעשר מהפסולת שלהן.
אהרון שלמרות היותו האח הגדול ומנהיג בני ישראל במצריים עד חזרת משה ממדין, ויתר ללא תלונה על מעמדו והפך למתרגם ומלווה למשה.
גם דוד המלך שהיה רועה צאן בזוי שמשפחתו התנכרה לו, לא עזב את דרך ה' ובאמונתו הגדולה לא היסס להילחם בגוליית ולנצחו בשם ה', והיה צריך לחיות חיי גלות ומסתור עד שלבסוף הגיע למלוכה.
המסקנה מכך היא שעלינו ללמוד מאבותינו הקדושים שהעושר האמיתי הוא האושר הרוחני שאותו לא ניתן לקנות בכסף או לקבל מאחרים. רק מי שיבין זאת ויחיה בדרך זו והעושר הכספי יהיה בטל בעיניו, יוכל להגיע לעושר כספי כאשר הוא לא נהנה מהעושר עצמו, אלא מהיכולת להשתמש בעושר בכדי לתת ולעזור לזולת, וכך בעזרת הנתינה החומרית ליצור לעצמו אוצר רוחני שגורם לאושר אמיתי.
כתוב בגמרא "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים" (ביצה ט'ז א'), בראש השנה נכתב לכל אדם כמה כסף הוא יקבל בכל השנה. נשאלת השאלה, אם זו גזרת שמים מי אנו שנתערב בכך וניתן לעני צדקה? התשובה לכך נמצאת בתורה "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ" (דברים ט'ו י'א), הקב"ה מצווה אותנו אתם חייבים לתת צדקה לעניים מכיסכם, ומדוע אתם צריכים לתת? כי עצם הנתינה היא החשובה לנשמתכם ונתינה זו היא היוצרת את האושר שלכם, ואילו הסכום שאתם נותנים לעניים הוא לא שלכם, הוא למעשה חלק ממה שהוקצב משמיים לעניים בראש השנה.
גם העני זוכה לתת, אך איננו זוכה להנות מנתינתו, כי הנתינה של העני מתבטאת בכך שהוא מאפשר לתת לו תוך שהוא משפיל את עצמו, כמ"ש "שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא אם אלהיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסם? ענה לו כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם וזו היא נתינתם" (בבא בתרא י' א').
הדרגה הגבוהה ביותר של נתינת צדקה היא מתן בסתר כמו שמבואר בגמרא (שם) שבמתן בסתר יש זכות עצומה ובכוחו לבטל גזירות קשות, במיוחד במקרים שסתם צדקה לא מועילה "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י' ב'), כי כשאדם נותן צדקה לעני וגם יוצר מצב שהעני לא יתבייש, זו נתינה מלאה, גם לנפש וגם לכיס של העני. חשוב לדעת שגם במתן בסתר יש מספר דרגות כמו שמבואר שם בגמרא, כאשר הדרגה הגבוהה ביותר היא כאשר נותנים לעני לבצע מטלה כלשהי ומשלמים לו שכר עבורה, כך העני אינו יודע כלל שהוא מקבל צדקה והוא בטוח שהוא הרוויח את הכסף בעצמו.
ניתן ללמוד על חובת הנתינה מהכתוב "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים י'א י'ג-י'ד), פסוקים אותם אנו אומרים כל יום בקריאת שמע. בתחילה מדבר הכתוב בלשון רבים, כלומר שהבסיס לשפע והאפשרות להתעשר מתקיים אצל כל עם ישראל כאשר הם שומעים בקול ה', כי כשהגשם יורד הוא יורד לכולם ולא רק ליחידים. בהמשך הכתוב עובר ללשון יחיד: " וְאָסַפְתָּ…" רמז לכך שרק יחידים יצליחו לצבור את השפע ולהתעשר, אך עליהם לזכור שזה בזכות אמונת הרבים. אותם יחידים שיזכו לצבור כסף ונכסים, צריכים ללמוד ולהבין מהכתוב איך להנות מכספם. לכן מוסיף הכתוב ואומר: "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ ", אני בורא העולם קוצב לך דגן תירוש ויצהר, בחן חסד ורחמים, אך מפקיד בידך בשליחותי גם "עשב" – מזון וכסף, שאמנם גדל בשדה שלך, אך הוא שם לא עבורך אלא בכדי שתתנו לאחרים, אפילו לבהמות וקל וחומר לעניים ולנצרכים. רק אחרי שכולם יקבלו ממך את מה שאני שלחתי להם דרכך, רק אז "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" -תוכל להנות מכספך, ככתוב: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ" (דברים ט'ו י').
כשאנחנו זוכים ונותנים, אנחנו הופכים באותו רגע לשליחיו של הקב"ה, שנתן לנו יותר מאחרים בכדי שנוכל לחלק לאנשים שקיבלו פחות. יש לשים לב שנתינה היא לא רק כסף, מדובר על כל דבר שגורם טוב למקבל, לשתוק ולהאזין לזולת זה גם סוג של נתינה. כשאנחנו נותנים יותר, אנחנו מקבלים יותר, וככל שנקבל יותר וניתן יותר אנחנו נתעשר יותר, גם מבחינה כספית וגם מבחינה רוחנית.
אפשר להבין זאת גם בדרך שונה. כבר למדנו שמזונותיו של אדם נקבעים לו בראש השנה. לדוגמא אדם זכה להתעשר והוקצב לו להרוויח בשנה הזאת עשרה מיליון, ברור שאם הוא יתן סכום בגובה שני מיליון לצדקה עדיין ישאר לו מלוא הקצבה של עשרת מיליון, כי שני המיליון שהוא נתן הם בשליחות הקב"ה מן "העשב", ולא מהדגן התירוש והיצהר שמובטחים לו. וכך נאמר בגמרא "אמר רבי יצחק מאי דכתיב "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד" (משלי כ'א כ'א), משום דרודף צדקה ימצא צדקה? אלא לומר לך כל הרודף אחר צדקה הקדוש ברוך הוא ממציא לו מעות ועושה בהן צדקה (בבא בתרא ט' ב').
פעמים רבות אנו נתקלים במצבים שאין לנו תשובה עליהם. אנו רואים יהודים יראי שמיים אוהבי הבריות, מקיימים קלה כחמורה, יושבים ולומדים ומקדישים את כל זמנם לעבודת הבורא, אך נמצאים במצב עניות משוועת. ומהצד השני אנו רואים אנשים שאינם מקיימים מצוות, חוטאים ומחטיאים ובכל זאת הם עשירים מופלגים החיים חיי ראווה. אנחנו עומדים ולא מבינים מדוע הקב"ה הפך כביכול את היוצרות, רשע וטוב לו צדיק ורע לו. את התשובה לכך יכולים ללמוד מאיוב. איוב שהיה עשיר גדול והיו לו שבעה בנים ושלוש בנות "וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם" (איוב א' ג') והקב"ה בעצמו מעיד עליו ואומר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹקִים וְסָר מֵרָע" (איוב א' ח'), אך השטן מקטרג ואומר שהאמונה של איוב תלויה בעושרו. הקב"ה מרשה לשטן לבחון את איוב, והשטן לוקח לאיוב את כל כספו, רכושו, ילדיו ואת כל הדברים האהובים עליו. למרות זאת איוב עומד במבחן וממשיך להאמין בקב"ה. שוב מגיע השטן עם קטרוג חדש ואומר שהאמונה של איוב תלויה בגופו הבריא. הקב"ה מרשה לשטן לפגוע גם בגופו של איוב, והוא מכה את איוב בשחין בכל גופו הגורם לו לסבל רב ויסורים קשים, איוב עומד גם במבחן זה וממשיך להאמין בה', למרות שהוא לא מבין כלל וכלל מדוע קיבל עונש כה חמור. גם חבריו שהגיעו לנחם אותו אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי לא יודעים להסביר את הסיבה לכך, כל אחד בתורו מביע את דעתו שאולי איוב חטא, ולעומתם אֱלִיהוּא בֶן-בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי גבר צעיר שתומך באיוב שידע שלא חטא. עד שבא הקב"ה וקוטע את הוויכוח ואומר להם: אתם לא יכולים להבין את הסיבה כי אתם רק נבראים שלא יכולים לתפוס בהבנתם את הבורא. האדם אין יכולת להבין או להכיל את הבריאה, וכך מסכם איוב " לָכֵן הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע" (שם מ'ב ג'). מיד לאחר מכן "וַה' שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ וַיֹּסֶף ה' אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה" (שם י'). הקב"ה הופך את איוב לבריא ועשיר כפליים, אב לשבעה בנים ושלוש בנות ומעניק לו אריכות ימים ושנים בשמחה באור ועושר.
כך בדיוק יכול לקרות לאדם שהיה עשיר גדול ומכובד שהרבה בצדקות ושמר תורה ומצוות. כשהגיע נשמתו לבית דין של מעלה, טוען המקטרג שכל הצדקות שנתן, התורה שלמד והמצוות ששמר, היו בגלל היותו איש אמיד, ולולי כך לא היה מאמין בה', לכן מתאפשר לנשמתו לרדת להוכיח את גדלותה גם בחיי העניות. למרות שעניות זו קשה לגוף, הנשמה מזדככת ממנה וזוכה להגיע למדור גבוה הרבה יותר משהייתה בגלגולה הקודם. יכול להיות גם מצב הפוך לחלוטין. עני מרוד שחי בדוחק אבל שמר קלה כחמורה, הירבה בלימוד התורה ולמרות מצבו הכלכלי הקשה שמח בחלקו והודה כל יום לה'. כשהגיע נשמתו לבית דין כשהיא טהורה וזכה, קם המקטרג וטען שכל המצוות שעשתה הנשמה היו בגלל שלא היתה צריכה להתמודד עם חיי העושר והפיתויים שקיימים בו, לנשמה זו מתאפשר לרדת ולחיות חיי עשירות לעמוד בפיתויים ולשמור על קדושתה ולעלות בכך למדור יותר גבוה. ויתכן גם מצב אחר בה נשמה של יהודי עשיר שלא שמר תורה ומצוות שהגיע לבית דין של מעלה, והמלאך המליץ טען, שהעשירות שניתנה לו היא זו שהכשילה אותו ואל לנו להאשים אותו, גם נשמה זו מתאפשר להעלות את עצמה בגלגול לחיי עניות.
במילים אחרות מה שאמר הקב"ה לאיוב תקף גם כאן. אנו לא יכולים לדעת בשום דרך ובשום צורה מדוע ואיך קורים דברים ומה כוונת הבורא, ואל לנו לשפוט מהלכי שמים, מאחר אין לנו סיכוי להבין מדוע רשע זוכה בעשירות וצדיק בעניות. כי לפעמים העניות היא לטובת הנשמה ולפעמים העשירות היא לטובתה.
לצערי למרות כל האמור, רוב הציבור מתמודד מידי יום עם בעיות פרנסה. בנושא זה ארחיב בע"ה בשבוע הבא.
(ויגש תשפ"א)
בשיתוף החברה לחקר המקרא
