הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)"וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה…". עפ"י המדרש, אברהם היה ראוי להיות ראשון הנבראים. אולם, עלה חשש שאם יחטא לא יהיה מי שיוכל לתקן ולכן האנושות החלה מהאדם הראשון. אברהם איש החסד, ראשית ההופעה האלוקית בעולם, הגיח לעולם רק לאחר שהעולם התפתח ועבר שלבים ראשונים בתהליך ההשתכללות. רק לאחר דור המבול ודור ההפלגה החל העולם להשתכלל מבחינה מוסרית. זו התקופה הראויה שבמהלכה הופיעה נשמתו של אברהם. לדברי המדרש, מעלתו של האדם הראשון הייתה קטנה מזו של אברהם, הגדול שבענקים. גדולתו של האדם הראשון באה לו מן המוכן, לא מתוך התמודדות עם עצמו או עם סביבתו, וכאשר נדרש האדם להתמודד עם קשיים הוא נכשל וחטא. לעומתו, אברהם אבינו נולד בסביבה אלילית ובזכות מאמציו הכבירים להשגת האמת הצליח באומץ רב לשבור מוסכמות ולסלול דרך של צדק בעולם. אברהם אבינו, בן לעובדי גילולים, איננו פועל מכח רציפותה של מורשת. אין לו אילן יוחסין להתלות בו, ואין לו דרך סלולה. אברהם כובש דרך לעצמו.
רבי אלימלך מליזנסק מסביר (ב-נועם אלימלך, פרשת לך לך) כי זכות אבות אליה וקוץ בה. מחד גיסא, אדם עלול להתרפס על ייחוסו ופחות להשתדל ולהפעיל את כוחותיו האישיים. מאידך גיסא, מי שאין לו ייחוס עלול מראש להתייאש ולהימנע משאיפות רוחניות. ר' אלימלך מזכיר לכולנו כי אברהם אבינו היה בן של עובדי עבודה זרה. ואף על פי כן, זכה אברהם לייסד אומה ולהגיע מכח עצמו אל ההכרה השלמה בבורא עולם. גדולתו של אברהם הייתה ברצונו העז לגלות את רזי המציאות שחי בתוכה. הוא היחידי בדורו ששמע את קולו של הקב"ה. בעוד שהאדם הראשון, שהיה יציר כפיו של הקב"ה, נצטווה לשמור על הקיים ולהימנע מאכילה מעץ הדעת, הרי שאברהם, איש החסד והנתינה, מבין שתפקידו ללכת ולהתקדם ולא רק להישאר במקום. ובלשונו של השפת אמת: "כי אדם נקרא מהלך וצריך לעולם לילך ממדרגה למדרגה ולצאת מן ההרגל והטבע". כך נולד אברהם שממנו חוצבנו, ובלשונו של הנביא ישעיהו (נא, א – ב): "שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה' הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהו..". (לך לך תשע"ח)
