הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)בפרשת השבוע מתארת התורה את לידת השבטים. כל השמות של הבנים והשבטים מוסברים, למעט שמה של דינה. רש"י ביאר על פי המדרש כי לאה דנה דין בעצמה ואמרה: "…אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות, והתפללה עליו ונהפך לנקבה" (רש"י שם כ"א). כלומר, לאה אומרת- אין זה מן הראוי שאלד בן נוסף, שביעי במספר, שהרי בכך לא תהא אחותי רחל אפילו כאחת השפחות, שילדו כל אחת מהן שני בנים, ונהפך הבן שברחמה לנקבה.
מסורת אחרת, המופיעה בתרגום יונתן בן עוזיאל (שם ל' כ"א), מלמדת כי בעקבות אותה תפילה דלעיל של לאה, שמע אלוקים את בקשת לאה והתחלפו העוברים במעיים. עוברה של רחל שהיה ממין נקבה, ניתן ברחם לאה, ואילו של לאה, שהיה ממין זכר ניתן ברחם רחל.
אישה הנושאת ברחמה היריון עבור אישה אחרת, במטרה למסור את היילוד לאחר הלידה לאישה אחרת, נקראת אם פונדקאית. הפונדקאות מאפשרת לזוגות שמסיבה כלשהי אינם יכולים להרות וללדת להביא ילדים לעולם.
קיימים כמה סוגי פונדקאות: "פונדקאות מלאה" או "פונדקאות הריונית"-נשיאת עובר על ידי אישה– האם הפונדקאית, שנוצר מביצית של תורמת אלמונית.
השאלה המרכזית מן ההיבט ההלכתי, היא מי משתי הנשים המעורבות מבחינה ביולוגית ביצירת הוולד נחשבת כאם, האישה אשר תרמה את המטען הגנטי ליצירתו, או שמא זו שנשאה אותו ברחמה חודשים ארוכים והביאה להולדתו?
קביעת אימהות נוגעת למספר רב של דינים מהותיים, כגון: לדיני עריות- מי נחשבים כקרובים שאסורים בחיתון. לדיני ירושה- את מי מהאימהות יורש היילוד. לקביעת מעמדו הלאומי של הנולד- כאשר אחת האמהות נוכריה והשנייה ישראלית, לעניין כשרות הייחוס- כאשר האחת פסולה לבוא בקהל והשנייה כשרה או להיפך, לעניין פדיון הבן- בהיות אחת ישראלית והשנייה לוויה או להיפך, או כאשר שתיהן ישראליות, ואחת מהן כבר ילדה קודם לכן.
ר' יעקב בן אשר, בעל הטורים, סבור שמשום "שעיקר הריון של דינה היה בבטן רחל", היא נחשבת לאם מבחינה הלכתית (פירוש הטור הארוך בראשית מ"ו פס' י'). יש מן הפוסקים הסבורים כי האם הנושאת את הוולד ברחמה היא האם מבחינה הלכתית, שהרי יוסף נחשב לבנה של רחל (שו"ת הרב"ז שפרן, חלק התשובות של בנו, סי' ה', שו"ת ציץ אליעזר, חלק י"ט, סי' מ'). אך יש הדוחים את הראיה מן האגדה, משום הכלל: "אין למדין הלכה מאגדה" (הרב יהושע בן מאיר, הפריית מבחנה- ייחוס העובר הנולד לאם ביולוגית ולאם גנטית", אסיא י"א (תשמ"ו) עמ' 25, הערה 8).
רוב הפוסקים בני זמננו סבורים כי היולדת נחשבת כאם, גם במקרים בהם היא אינה האם הגנטית. בפסיקתם נסמכים על סוגיית "שני אחים תאומים" (יבמות צ"ז ע"ב), אשר בזמן העיבור היו האם והאב נוכרים, אולם במהלך ההיריון האם התגיירה, כך שהתאומים נולדו לאישה יהודייה. איסור אשת אח הוא איסור מפורש מדאורייתא, והוא חל על התאומים, כי הם נחשבים כאחים מצד האם, ומיוחסים אחר היולדת היהודייה, ולא אחר האם הגנטית שהייתה נוכרייה. חלותו של איסור "אשת-אח" ביחס לתאומים מספקת את ההוכחה הדרושה, ומורה על כי קשר היוחסין מצד האם נרקם בעת הלידה (שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ט סי' מ', הרב ז"נ גולדברג, תחומין ה' (תשמ"ד), עמ' 248, ובספר נשמת אברהם כתב משמו של הרב אלישיב שנראה שהאישה היולדת היא האם), אך פוסקים אחדים סוברים שהאימהות נקבעת בשעת ההפריה, והאם הגנטית היא אמו של הוולד (הרב שלמה גורן, תורת הרפואה, עמ' 171-183). יש פוסקים הסבורים שיש להכיר באופן מעשי בשתי הנשים כאימהות לחומרה (הרב ז"נ גולדברג, תחומין י' עמ' 273, 277-281), הרב גולדברג חושש לשני נושאים- כשרות ייחוסו של הנולד לנישואין, בשל החשש מפני פגם במעמדה האישי של האם הגנטית, ולחשש מפני נישואין בין אחים גנטיים בני אותה אם. (ויצא תשע"ח)
