תוספת שבת

סא"ל הרב אודי שורץ, הרבנות הצבאית

שאלה: חייל עסוק במשימה צבאית חשובה, אך כזאת שאינה דוחה את השבת; באיזו שעה ביום שישי עליו להפסיק את משימתו ולהכניס את השבת?

תשובה: הגמרא במסכת שבת (דף ל"ד) קובעת, שאיסורי מלאכה בשבת נכנסים לתוקפם עם שקיעת החמה. הזמן שבין שקיעת החמה וצאת הכוכבים הוא זמן של ספק – "בין השמשות", והיות ומדובר על ספק דאורייתא, אסור לעשות בו מלאכה.

בגמרא במסכת ראש השנה (דף ט', וכעין זה יומא דף פ"א) נאמר: "כל מקום שיש בו שבות – מוסיפין מחול על קדש". הגמרא מפרטת תוספות: הפסקת עבודת הקרקע בתקופה שלפני כניסת שנת השמיטה; תענית לפני כניסתו של יום הכיפורים, וגם איסור מלאכה לפני כניסת שבת ומועד. הרמב"ם (הלכות שביתת העשור, א' ו') מצטט הלכה זו בנוגע לתענית יום הכיפורים, ופירש בעל "מגיד משנה" שלדעת הרמב"ם אכן מדובר על הלכה מיוחד בהלכות התענית, אך איסור מלאכה לפני כניסת השבת או החג – לא התקבל. הפוסקים (ראו בית יוסף אורח חיים רס"א, ובביאור הלכה שם) נחלקו האם הרמב"ם דוחה לחלוטין את דין תוספת שבת, או שמא גם הרמב"ם מודה שקיים דין של תוספת שבת, אלא שהוא מדברי חכמים, ולא מן התורה.

להלכה, כתב השולחן (אורח חיים, רס"א ב'): "יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש", והביאור הלכה (הנ"ל) הסביר, שאף שהלשון היא "יש אומרים", הרי שרוב רובם של הראשונים רואים בזה הלכה פסוקה וחובה גמורה.

הפוסקים האחרונים נחלקו בטעם ההלכה של תוספת שבת: יש שאמרו (ראו ערוך השולחן, רס"א א') שהתוספת נדרשת כסייג כדי שלא נבוא לעשות מלאכה גם אחרי שקיעת החמה. אחרים פירשו (ראו שפת אמת בפרשת בהעלותך, תרמ"ז) שמדובר על תוספת מהותית, מתוך רצון להמשיך ולהשפיע את קדושת השבת גם על ימי המעשה.

נחלקו הראשונים אימתי הוא זמן תוספת שבת. במשנה במסכת שבת (דף י"ז) קבעו בית הלל שאין חוששים ל"שביתת כלים", כלומר למלאכות שהתבצעו מערב שבת והן נמשכות מאליהן לתוך השבת. בית הלל מבהירים, שהמלאכות מותרות אפילו "עם השמש"; ומשמע ממש עד לשקיעת החמה. מכאן למד הר"ן (על הרי"ף שבת, דף ט"ו באלפס) שכל דין תוספת שבת חל רק על זמן בין השמשות: היות שזמן זה הוא ספק מן היום ספק מן הלילה, צריך לנהוג בו "תוספת שבת". כך נראה שפסק גם השולחן ערוך (אורח חיים, רס"א ב'), והדבר קשור לשיטתו העקרונית בדין זמן השקיעה לרבנו תם.

לעומת זאת, הרא"ש (יומא ח' ח') ורבים מן הראשונים פירשו, שלאחר השקיעה אין כל חידוש בתוספת שבת, משום שהמלאכה אסורה בכל מקרה. לפיכך, חייבים להניח שתוספת שבת היא מעט לפני השקיעה, ומה שאמרה המשנה שלדעת בית הלל המלאכות מותרות "עם השמש", אין הכוונה עד לשקיעה ממש, אלא עד לזמן קצר לפניה. כך הכריעו להלכה פוסקים רבים, כמפורט במשנה ברורה ובביאור הלכה שם.

כמה זמן בדיוק לפני השקיעה צריך לקבל את תוספת השבת? התוספות (ראש השנה, דף ט') כתבו שמדובר על "תוספת משהו", ומשמע שאפילו רגע אחד לפני השקיעה כבר נחשב לתוספת. הרא"ש (יומא, שם) כותב שאין להסתפק ב"משהו", ואולם הוא נמנע מלקצוב זמן מדוייק, והוא מסתפק ב"זמן מעט". כך פסק גם השולחן ערוך, שכתב להוסיף "איזה זמן".

המשנה ברורה מזכיר דעת כמה אחרונים שדרשו זמן של חצי שעה או עשרים דקות. המשנה ברורה מוסיף, שמדבריו של רבי אליעזר ממיץ – בעל ספר "יראים" ומבעלי התוספות – ניתן להבין כי זמן בין השמשות מתחיל בעצם לפני השקיעה, ולכן אם רוצים לצאת ידי חובת דעתו החריגה, ראוי לקבל את תוספת השבת כחצי שעה לפני השקיעה.

מנהג ירושלים ועוד מקצת מקומות הוא להדליק נרות ארבעים דקות לפני השקיעה. הרבה מקהילות הספרדים בירושלים לא נהגו במנהג הזה, וקיבלו את השבת כמו בשאר המקומות, כעשרים דקות לפני השקיעה. במקום צורך, ניתן לקבל את השבת גם כעשר דקות לפני השקיעה (ראו שו"ת יביע אומר אורח חיים ה' כ"א), ובמקום צורך גדול אפילו 5 דקות לפני השקיעה (ראו שו"ת אגרות משה אורח חיים א' צ"ו).

בספר תורת המחנה (פרק ל' תשובה א', ובהערות שם) סיכמנו: "מצוה להקדים ולקבל שבת מבעוד יום ומנהג רבים להדליק נרות 20 דקות קודם השקיעה. ברם, במקום צורך ניתן לאחר את זמן קבלת השבת עד דקות ספורות קודם השקיעה, ובלבד שיקפיד היטב שלא להתעכב מעבר לכך. דין זה של קבלת תוספת שבת מתקיים בדרך כלל באמירת "לכה דודי" או "מזמור שיר ליום השבת", אולם אף מי שנבצר ממנו לקבל שבת בדרכים אלה, יקיים מצוה זו באמירת "הריני מקבל עלי קדושת שבת" … ודעת הגר"א שאף קבלה בלב היא קבלה … חייל שחושש שלא יוכל לקבל שבת מעט קודם השקיעה, כגון שעוסק בפעילות אינטנסיבית וחושש שלא יהיה פנוי לכך באותה שעה, רשאי לומר מראש "הריני מקבל עלי שבת דקה קודם השקיעה".