מרמורשטיין מוטי (כלכלן והיסטוריון, ד"ר לתולדות ישראל)הגיליון המונח לפניכם רואה אור ביום פטירתו של הרב צבי הירש קלישר, ה' בחשוון תרל"ה (לפני 152 שנים). הרב קלישר נושא בתואר שאין נכבד ממנו, ראשון מבשרי הציונות. מנקודת המבט של קהל קוראי הגיליון, מעבר לתואר הזה, הוא נושא גם בתואר ראשון אבות הציונות הדתית. ראוי הוא הרב קלישר שאקדיש לו את טורי היום.
הרב קלישר נולד בד' בניסן תקנ"ה (1795) בליסה שבחבל פוזנא שבמערב פולין. רבותיו היו הרב יעקב לוברבוים ורבי עקיבא איגר. בשנת תקפ"ה (1825) התיישב על כיסא הרבנות בטהורן וכיהן בה חמישים שנה עד סוף ימיו.
הרב קלישר היה נטוע כולו באדמת התורה, אבל היה ער לתסיסה היהודית באירופה ולתסיסה של עמי אירופה.
מחשבתו הציונית הייתה מהפכנית. המסה הגדולה של היהדות המסורתית-חרדית הייתה מבוצרת מאחורי חומת שלוש השבועות, שעיקרה: הגאולה תהיה ניסית, וכל פעולה שעשויה להיראות כניסיון לקרבה היא בגדר כפירה.
בי"ב באלול תקצ"ו (1836) שולח הרב קלישר איגרת לברון אשר אנשל רוטשילד בה הוא פורש בפניו את תכניתו לשיבת ציון, ומבקש את הירתמותו להגשמתה. כבר בראשית דבריו הוא נותן ביטוי לגישתו הנועזת:
"גאולת ישראל ומשיח צדקנו אשר אנחנו חוכים (מחכים) לו כל יום, אל יחשוב החושב כי פתאום ירד ה' יתברך שמו משמים ארץ, לאמור לעמו: צאו, או ישלח משיחו פתאום מן השמים לתקוע בשופר גדול על נדחי ישראל, ויעשה לה חומת אש סביב, כאשר הבטיח לנו על ידי עבדיו הנביאים. לא כן אדוני, וודאי כל היעודים הגדולים יתקיימו באחרית הימים בשלימות הגאולה… אך …ראשית הגאולה תהיה על ידי סיבה טבעית מבני אדם ועל ידי רצון המלכויות לקבץ מעט מעט מפזורי ישראל לאדמת הקודש".
הרב קלישר מבקש מהברון רוטשילד לקנות את ארץ ישראל מידי מוחמד עלי. והיה אם יסרב, יציע לו הברון למכור לו את ירושלים, ואם גם לזה יסרב "על כל פנים יקנה ממנו מקום המקדש, וסביבו איזה כברת ארץ, ובאופן שיהיה חירויות ורישיון לאנשי ישראל לעשות שם ככל רצונם, ולבוא שם מכל הארצות בלי עיכוב, ולא קושי מסים ושיעבוד מן מושל הארץ, למען נזבחה לה' אלוקינו".
בשנת תרכ"ב (1862) מוציא הרב קלישר לאור את ספרו "דרישת ציון וחברת ארץ נושבת". הספר נותן ביטוי עז להשפעתן המכרעת עליו של רוחות שוויון הזכויות ורוחות אביב העמים שנשבו באירופה: "הקדוש ברוך הוא דופק עלינו על ידי נתון חופש (שוויון הזכויות-האמנציפציה)". הרב קלישר מתקשה להבין את הפער בין השאיפות הלאומיות של עמי אירופה, לבין אדישותו הלאומית של העם היהודי, שארצו היא הקדושה בארצות תבל: "וכי נופלים אנחנו מכל העמים, אשר דמם ורכושם כאפס נחשב למו נגד אהבת ארצם ועמם"?
תכניתו הראשונית ליישובה של הארץ הייתה מורכבת מארבעה יסודות:
א. "שרי ארץ מעם בני ישראל" יקימו את "חברת ארץ נושבת".
ב. "יתקבצו להם אנשים יהודים רבים מרוסיה, פולין ואשכנז, אשר ייקחו שכרם מהחברה לפעול עבודת הארץ".
ג. "להכין שם שומרים מלומדי מלחמה, למען לא יבואו הערבים…לשחת הזרע ומטעי הכרמים".
ד. "שיוקבע מהחברה בית מדרש לימוד חכמת הארץ, עקאנאמיא (כלכלה), לחנך נערי בני ישראל ללמדם עבודת שדה וכרם , עם שארי לימודים הנלווים עם תורה ויראה".
בקרב היהדות החרדית התעוררה סערה גדולה, ומאמרים הלכתיים מלומדים דחו מכל וכל את רעיונותיו של הרב קלישר. המאמר הנוקב ביותר נגד רעיונותיו של הרב קלישר נכתב על ידי רבני ירושלים:
"הנה אנחנו עם בני ישראל, מאז החושך כיסה פנינו ועבי ערפל החשיכו שמש הצלחתנו, בלב שקט במחשכים נשב, גם בחלום חזיוני לילה לא נדמה להשיב בחזקת יד אושרנו וטובתנו. אך מייחלים ומצפים לתשועת ה' הננו כל היום".
ההתנגדויות לא ריפו את ידיו. הוא ראה בכותבי המאמרים הממיסים את "לבב השרידים יראי ה' ואוהבי שמו וארצו ועמו אשר ידיהם תעשינה תושיה לעשות חיל בדבר הקודש ונחלת אבותינו לשום מדברה לעדן", "ניצוצי המרגלים אשר הוציאו דיבת הארץ והמסו את לבות אבותינו".
לכל אורך שנות חייו חתר הרב קלישר להגיע לארץ ולהתיישב בה אבל בכל פעם עלתה התכנית על שרטון. בשנת תרל"ב הוצעה לו משרה בבית הספר "מקווה ישראל", ואולם רופאו הזהיר אותו שלא יוכל לעמוד במסע, והוא נותר בתקווה ש"אולי יחליף ה' יתברך חילי אז מי יתן לי אבר כיונה אעופה אשכונה במקום השכינה לקיים מצוות ישיבת ארץ הקודש".
בסופו של דבר לא הצליח הרב קלישר להגשים את חלומו והוא נפטר בטהורן בה' בחשוון תרל"ה.
ייתן לו הטור הזה יד ושם בקהילות הציונות הדתית.
