הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')בני דור הפלגה גילו פיתוח טכנולוגי חדשני: הלבנה. הם הבינו שאפשר לקחת חרסית, לערבבה במים ולהכניסה לתבנית, לצרוף את התבניות בכבשן האש ולייצר לבנים, שבאמצעותן אפשר לבנות בניה חזקה, גדולה ומואצת. בני האדם אמרו: "הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה". טעותם הייתה בכך שהם לא ניצלו את הגילוי החדש לבניה יעילה ונוחה למגורים, אלא בחרו להשתמש בה למיזם מיותר ושגוי.
חכמינו ראו בהקמת המגדל חטא ואת פיזור הבונים ובלבול שפתם תיארו כעונש. חז"ל הסבירו שכוונתם לבנות "עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם" משקפת חטא חמור של מרד ביושב בשמים (ראו: סנהדרין קט, א).
פרשני המקרא בדרך הפשט ראו את חטא דור הפלגה במבט מתון הרבה יותר. אבן עזרא סבר שחטאם היה בכך שרצו לפאר את שמם, כדבריהם: ”וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם”. רשב"ם, רד"ק וחזקוני הדגישו את דברי בוני המגדל: "פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ", והסבירו שהחטא היה בכך שרצו לאחד את כול החברה האנושית במגדלים רבי קומות בבקעה אחת, ולהימנע מפיזור אוכלוסין. בכך סתרו את כוונת ה' שאמר לאדם וחווה: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ”.
ברצוני לצעוד צעד נוסף ולטעון שלפי הפשט סיפור דור הפלגה איננו כלל סיפור על חטא ועונשו. לא נאמר בתורה שהבונים חטאו ולא מוזכר שהם נענשו. התגובה של ה' לבניית מגדל בבל איננה במתן גמול קשה, אלא רק בבלילת שפתם ובפיזורם כדי למונעם ממימוש תכניתם.
בסיפור מגדל בבל לא מוזכרים חטא ועונש, אבל מופיע חשש, וזהו החשש הגדול מפני תוצאותיו של פיתוח טכנולוגי שאינו מבוקר ולא נשלט. העובדה שבני האדם היו מלוכדים, דיברו שפה אחת ותכננו דברים אחדים ומאוחדים יצרה מכפלת כוח שעלולה להיות לרועץ ולהביא לביצוע יזמות שליליות ומסוכנות. ה' מכריז על כך ואומר: "הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם… וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת".
בכך הופך מגדל בבל לסיפור מכונן המזהיר מפני הסכנות של פיתוח אנושי מואץ וטכנולוגיה ללא מגבלות, וזה רלוונטי כיום יותר מאי פעם בעבר.
דוגמה לפיתוח טכנולוגי שיכול היה להיות לתועלת, אך המיט נזקים איומים הוא המצאת הדינמיט על-ידי אלפרד נובל (1867). נובל הצליח לערבב ולייצב את ניטרוגליצרין עם פחם ונסורת, ולפתח חומרי נפץ בעלי עוצמה רבה שבאמצעותם יכלו לפוצץ סלעים, לכרות מנהרות למעבר רכבות, לגלות שדות נפט, לסכור נהרות ועוד. הוא האמין שחומר הנפץ שפיתח יקדם את האנושות לחיים של שגשוג ורווחה. אולם עד מהרה החלו להשתמש בדינמיט כאמצעי לחימה קטלני שגרם למוות רב. הוא הקים את קרן נובל כפעולה קטנה של תיקון וכפרה על נזקיו.
דוגמה אחרת היא המהפכה התעשייתית (1760-1840) שיצרה את העולם המתועש, עולם של ערים, של יכולות עבודה וייצור בממדי ענק שהביאו ברכה גדולה לאנושות. אולם בהמשך התגלו נזקים אקולוגיים משמעותיים: פגיעה בשכבת האוזון, אפקט החממה, זיהום אוויר ומים, הכחדת זנים של בעלי חיים, משבר האקלים ועוד. מלחמות עולם של צבאות המצוידים באמצעי לחימה תעשייתיים חדשים המיטו אסונות עצומים.
כיום אנו עדים לכוחן העצום של טכנולוגיות מתקדמות, ובראשון בינה מלאכותית, רובוטיקה והנדסה גנטית שכגודל יתרונותיהן כך גודל סכנותיהן. החלפת כוח אדם ברובוטים ובבינה מלאכותית ללא רשת ביטחון חברתית עלולה להביא לאבטלה ומצוקה. הצפת מידע כוזב וחדשות כזב המבוססים על AI חותרים תחת ערכי אמת וצדק, ועלולים לערער את החברה. שימוש התקפי בטכנולוגיות חדשות, כגון נשק אוטונומי בשימוש ארגוני טרור, מדינות ומעצמות עלול להוביל ללקיחת חיי אדם בהיקפים עצומים.
הסכנות הגדולות עוד יותר הן שהטכנולוגיות יצאו משליטת בני אדם. הבינה האנושית מחוברת בדרך כלל ללב אנושי, הגם שהוא לעתים לב רע או אטום. אולם לבינה המלאכותית אין כלל לב ולא רגש אנושי, לא חמלה ואחווה ולא מוסר טבעי. אולי לא במקרה המילה פיתוח היא אותן אותיות של פיחות. בדרך לפיתוחים הנפלאים עלול לחול פיחות בערך האדם ובאיכות חייו, וערכי יסוד עלולים להירמס. המדרש תיאר זאת אצל בוני מגדל בבל "שאם נפל אדם ומת לא היו שמים לבם אליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים…" (פדר"א כד).
ואכן, לאחרונה יצאו בכירים מתעשיית הטכנולוגיה באזהרות חריפות מפני הסכנות של הבינה המלאכותית. ג'ייקוב קוקסון, הזהיר שהטכנולוגיה עלולה להרוג את האנושות עד סוף העשור. אחריו הצטרפו מנכ"ל אנתרופיק, מנכ"ל אופן איי, אילון מאסק ואחרים לאזהרה שמערכות אוטונומיות יוכלו לבצע פעולות מורכבות ללא שליטה אנושית מספקת. הם קראו להאט את קצב הפיתוח של מערכות הבינה המלאכותית, הציעו להקים גורמי פיקוח חיצוניים וליצור שיתופי פעולה בין חברות ומדינות.
סיפור מגדל בבל אינו יוצא נגד עצם הפיתוח והקדמה, אבל הוא מציב נורת אזהרה, מפני הסכנה שאלה ישרתו כוח בלתי נשלט, אנושי או אל-אנושי, שירמוס את המוסר והקיום האנושי. יש לקוות ששנת תשפ"ז – תהא שנת פיתוח זהיר.
