וינרוט אבי (פרופ', עו"ד)דור שלם היה מושחת. פעמיים. על דור המבול נאמר (בראשית ו', י"א-י"ב): "ותשחת הארץ לפני הא-להים, ותמלא הארץ חמס. וירא א-להים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". על דור הפלגה נאמר (בראשית י"א, א'): "ויהי כל הארץ שפה אחת, ודברים אחדים". בעקבות כך נאמר (שם, ד'): "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שֵם, פן נפוץ על פני כל הארץ". מה ההסבר לתופעה זאת, שעולם שלם הופך למושחת? כיצד קורה שכולם כאחד חוטאים?
מתמיה במיוחד חטאו של דור הפלגה. האם לא למדו לקח מן המבול? יתרה מכך, נאמר עליהם (שם, ו'): "הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות, ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות". מה פשר המונח "לא יבצר מהם לעשות"? וכי היה בידם ללחום בקב"ה אילו רק שמרו על אחדותם?
החתם סופר מתווה תמונה בהירה: לחטאי החברה כקולקטיב קדמו חטאים של שני אנשים פרטיים. אדם הראשון חטא בעץ הדעת וקין רצח את הבל. שניהם חזרו בתשובה.
קין חזר בתשובה ואמרו חז"ל במדרש (בראשית רבה ח' י"ג) על הכתוב (בראשית ד', ט"ז): "ויצא קין מלפני ה" – יצא שמח. פגע בו אדם הראשון, אמר לו מה נעשה בדינך? אמר לו – עשיתי תשובה ונתפשרתי (קיבלו אותי)". בעקבות כך חזר גם אדם בתשובה ובגמרא במסכת עירובין (דף י"ח עמ' ב') נאמר כי: "כיוון שראה שנקנסה מיתה על ידו, ישב בתענית מאה ושלשים שנה". בפרקי דרבי אליעזר (פרק י"ט) מצינו "אמר אדם הראשון, ממני ילמדו כל הדורות, שכל מי שהוא משורר ומזמר לשם עליון ומודה פשעיו בבית דין ועוזב – ניצל מדינה של גיהנום, שנאמר 'טוב להודות לה"'.
יש שתי דרכים להגיב כשרואים שהמלך סולח על חטא: דרך אחת היא להעריצו ולדבוק בו ביתר שׂאת. לפי דרך הילוך זו, אם אירע חטא, אין ייאוש אלא חוזרים בתשובה.
דרך שנייה היא לומר כי אין ממש במלך. הוא סתם מאיים. עובדה שמְפֵרים את דברו ולא קורה כלום. היעדר העונש בעקבות החטא – הסיר את ההרתעה. כך חשבו דור המבול כי הקב"ה איננו אלא מגזים ומאיים. אך אין דין ואין ענישה. משום כך, הטביע הקב"ה את העולם כולו "למען ידעו כי אין משׂוֹא פנים אפילו לכל העולם כולו".
מצופה היה כי מכאן ואילך, תחזור ההרתעה ליושנה, ואנשים יחששו לחטוא, בהבינם כי חטא גורר עונש וּכְּלָיה. אבל, כאשר נח יצא מן התיבה הבטיח הקב"ה כי לא ישוב להחריב את עולמו. המטרה הייתה להשריש רוגע ושלווה שיאפשרו להקים עולם פורה ומשגשג. אבל, היה מי שפירש את הדברים כחולשה שניתן לנצלה.
בעקבות הברית שנכרתה לאחר המבול, הסיק דור הפלגה כי מכאן ואילך, ישחית הקב"ה רק חוטאים שפעלו כבודדים. אבל את העולם כמכלול הוא לא ישחית. נמצא כי אם שוררת אחדות מלאה ביניהם הרי שאין ממה לחשוש. כשהחטא קולקטיבי ונעשה ע"י כולם בלי יוצא מן הכלל – האדם מוגן ובטוח. דור הפלגה סברו כי באחידות המוחלטת נמצא אי של הפקר שמאפשר חטא בלא מורא. על כן, הפיצם הקב"ה והפריד אותם לעמים שונים. מעתה כל עַם אשר יחטא לא תהיה כל מניעה לכלותו, שהרי שבועתו של הקב"ה הבטיחה רק כי על כל העולם לא יביא מבול, אך אין שבועה שאומה מסוימת לא תושמד.
התופעות החמורות ביותר בעולם מתרחשות כאשר חברה שלמה סבורה שאין מי שעלול לדון אותה, ואין מי שייפרע ממנה על שימוש לרעה בכוח. יכולה חברה שלמה להיות מושחתת אם היא שיכורת כוח. אך בפועל, אין חסינות לאיש.
