הכהן אביעד (פרופ', נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)"בימינו אלה הכתיבה על אברהם עשויה להיראות משימה משונה, שלא לומר אבסורדית. כיצד זה יכולה דמות מימי קדם, עטופה בערפילי המסתורין, דמות מיתית (לדעת האדם הציני של היום), לרתק את דמיונם ואת חזונם של מלומדים ודרשנים מודרניים? הם עומדים לנוכח בעיות רבות מספור, בעלות עוצמה וחשיבות כבירות, והם ניצבים אל מול מצבים השובים את דמיונם בשל גדולתם ובשל אופיים הטראגי המביך. מדוע זה יחקרו ויבחנו אדם המגיח מבין דמדומי ההיסטוריה העלומה, אדם שתוארו ותווי פניו מעומעמים וכמעט בלתי ניכרים לעינו של המתבונן, בשעה שקיים גם עולם מלא בפלאים, אור וקסם, הקורצים לנו ומפתים אותנו? מדוע להתבונן בבועה המצויה על פסגתו של גל ההולך ונעלם באופק המתרחק, בשעה שגלי גאות ושפל רבי עוצמה מתקרבים אלינו ומתנפצים לרגלינו?".
בדברים אלה, בלשונו הספרותית המיוחדת, נפתח כרך המסות שכתב הגרי"ד סולוביצ'יק על אברהם אבינו, תחת הכותרת "עמודו של עולם".
ואכן, ""אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם". כך תיאר אותו הנביא יחזקאל (ל"ג, כ"ד). ביטוי מופלא זה, שלוש מילים בסך הכל, תמצית שבתמצית, כונס בתוכו הרבה משמעויות, שכל אחת מהן וכולן בצוותא חדא מתארות אישיות חד פעמית, סמל ומופת לדורות.
"אחד היה אברהם" שבגיל 75, שבו רוב האנשים מבקשים לנוח על זרי הדפנה, היה מסוגל לעזוב את ביתו ומשפחתו, ארצו ומולדתו, כדי למלא את שליחותו וייעודו. "אחד היה אברהם", בעמידתו האיתנה, יחיד מול רבים. וכפי שפירשו חז"ל את משקל שמו "אברהם העברי": "כל העולם מעבר אחד, והוא – מן העבר השני".
אברהם אבינו היה מופת לחלוציות, לעמידה איתנה של היחיד מול הרבים, ודבקות באמונה ובערכים גם כאשר כל העולם חושב אחרת. האיש נגד הזרם. ועם זאת, דברי הנביא יחזקאל "אחד היה אברהם", לא נאמרו בחלל ריק. יש להם רקע, ויש להם המשך.
"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם! יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים לֵאמֹר: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ, וַאֲנַחְנוּ רַבִּים, לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה!". יושביה של ארץ ישראל מבקשים להיתלות בשולי גלימתו של אברהם אבינו, ליהנות מזיכרון "חסדי אבות", לטעון לזכותם המוחלטת והבלעדית על הארץ מכוחו של אביהם, ומכוח כוחם שלח צדקותיו ומעשיו.
תשובתו של הקב"ה בפי הנביא נחרצת, והיא נוקבת ויורדת עד עמקי תהום: "לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם: כֹּה אָמַר ה': עַל הַדָּם תֹּאכֵלוּ, וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל גִּלּוּלֵיכֶם, וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ, וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ??".
וכאילו לא די בכך, ממשיך הנביא וקורא את דבר ה', וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו: "עֲמַדְתֶּם עַל חַרְבְּכֶם, עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם, וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ?". יושבי הארץ מבקשים להיתלות ב"מורשה". מורשתו של אברהם. אברהם אבינו היה אדם יחיד ובודד, ובכל זאת א-לוהים הבטיח לו והוריש לו את כל הארץ. ואילו "ַאֲנַחְנוּ רַבִּים – לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה!".
יושבי הארץ נאחזים ב"פסקי הלכה", פמפלטים זולים המתיימרים להציג את דבר ה' בדרך פשטנית, מעוותת. "אם אדם אחד, אברהם אבינו, זכה לרשת את הארץ, קל וחומר שאנחנו, בני בניו, קבוצה גדולה בהרבה של אנשים, זכאים להחזיק בה בכוח הכוח, ולרשת אותה בכוח הזרוע". למסוק את זיתיה, גם אם אינם שלנו, לגרש את היושבים עליה, גם אם הבעלות על הקרקע רשומה על שמם; ואגב כך לנתוץ ולהרוס, לבזוז ולשדוד; להרעיל עדרים ולעקור עצים".
תשובתו של הקב"ה אינה צריכה לפנים, והיא נוראית ואיומה. "כֹּה תֹאמַר אֲלֵהֶם: כֹּה אָמַר ה' אלקים: חַי אָנִי אִם לֹא אֲשֶׁר בֶּחֳרָבוֹת בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וַאֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה לַחַיָּה נְתַתִּיו לְאׇכְלוֹ, וַאֲשֶׁר בַּמְּצָדוֹת וּבַמְּעָרוֹת בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ. וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה, וְנִשְׁבַּת גְּאוֹן עֻזָּהּ, וְשָׁמְמוּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵין עוֹבֵר. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה', בְּתִתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה, עַל כׇּל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂו".
ארץ ישראל נקנית בייסורים. לא באיסורים של גזל, שוד, חילול שבת וחילול השם. לא בזכות "כׇּל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂו". ולא בדרך של עבריינות חסרת גבולות ומעצורים.
המלחמה באויבי ישראל תימשך עד חורמה, אך תיבנה על אדני דין ויושר. ארץ ישראל לא תיגאל באמצעות בריונים רעולי פנים המתביישים בזהותם ומסתירים את פניהם. אברהם אבינו נתץ הרבה אלילים, אך מעולם לא שם על פניו מסווה או הסתיר את פניו.
"דגלו" של אברהם אבינו הוא קידוש השם ולא חילולו. קריאה בשם ה' ושמירת דרך ה'.
ביטויים של כל אלה מתמצה בפסוק אחד: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט".
"צדקה ומשפט" אינה רעיון מופשט, ערטילאי, אלא קריאה לפעולה, חזון ודרך. ולוואי ואנו, "בניו" של אברהם, כמו "בני בניו אחריו", נלמד לשמור ולעשות. רק כך נוכל לרשת את הארץ הטובה.
