יעקב אבינו גם עסק במדע
אבא אנגלברג, ראש מכון טל לשעבר
החיוב ללמוד תורה (גם לאדם עצמו וגם לבנו) נלמד מן הפסוק: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ. (דברים ו, ז)
חשיבותה של המצווה מסוכמת בפתגם (פאה א,א) ותלמוד תורה כנגד כולם. כמה זמן להקדיש ללימוד תורה נובע מן הפסוק וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה (יהושע א, ח).
על רקע זה, מובן למה הרבה יהודים יראי שמים התנגדו לדרישת הממשלה להוריד מכמות התורה שנלמדת כדי להקדיש זמן ללימודי חול שנקראים לימודי ליבה. בכל זאת, יש לדעתי ארבע סיבות לאפשר ואולי אפילו לחייב את הרחבת האופקים, ואלה הם:
א. לחזק את יראתו ואהבתו להקב"ה, כמו שהרמב"ם מסביר ביסודי התורה (ד, יב):
בִּזְמָן שֶׁאָדָם מִתְבּוֹנֵן בִּדְבָרִים אֵלּוּ, וּמַכִּיר כָּל הַבְּרוּאִים מִמַּלְאָךְ וְגַלְגַּל וְאָדָם וְכַיּוֹצֶא בּוֹ, וְיִרְאֶה חָכְמָתוֹ שֶׁלְּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל הַיְּצוּרִים וְכָל הַבְּרוּאִים–מוֹסִיף אַהֲבָה לַמָּקוֹם… וְיִירָא וְיִפְחַד מִשִּׁפְלוּתוֹ וְדַלּוּתוֹ וְקַלּוּתוֹ
ב. לאפשר לאדם להכיר טוב יותר ולהתעמק במציאות ה', כמו שהרמב"ם אומר במורה נבוכים (א, לד):
אין מנוס למבקש את השלמות האנושית מלהתאמן תחילה במקצוע ההיגיון, אחר כך במתמטיקה – לפי הסדר – אחרי כן במדעי הטבע (נראה שהכוונה לפיסיקה), ולאחר זאת במטפיסיקה
ג. לאפשר להתפרנס בכבוד. הרמ"א (יורה דעה,רמו,כא) מביא שלוש שיטות לגבי השאלה האם מותר ללמוד תורה ולהתפרנס מן הצדקה, ואלו הן: 1- הרמב"ם – שאוסר לגמרי. 2- מותר לרבנים. 3- מותר אפילו לרב כולל ותלמידיו, אבל רק כתוצאה מהחלטת הציבור ואסור לבקש נדבות באופן פרטי. הש"ך גם מרשה לגייס תרומות באופן פרטי.
ד. לאפשר הבנה עמוקה יותר בלוח העברי, בנושאים תנ"כיים הקשורים לטבע, ולסוגיות מסובכות במשנה וגמרא במסכתות קנים, ערובין, ויבמות.
דוגמא לסיבה הרביעית נמצאת בפרשת השבוע.
בפ' נח כתוב (בראשית ז,ב):
מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה. אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ:
נשאלת השאלה, למה יעקב לא נתן לעשו מספרים שווים של זכרים ונקבות? אצל יעקב כתוב (בראשית לב):
טו עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים:
טז גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה:
רציתי להציע תשובה על סמך מה שלמדתי במצפה תת-ימי באילת. ראיתי שם דג שנקרא פזית ים סוף (sea goldie) . במין הזה של דג כל התינוקות הנולדים הם נקבות. אחרי זמן מה, התינוק הדומיננטי יותר הופך להיות זכר. אבל היחס של זכרים לנקבות צריך להיות בערך 1 ל-15. אם יש יותר זכרים, הזכר החזק ביותר מגרש את החלשים והם מצטרפים ללהקה נפרדת של זכרים שלא מתרבים.
כנראה שיעקב למד את הביולוגיה של המינים ואת היחס המתאים לכל מין, שהוא לפעמים 1 ל-10 ולפעמים 1 ל-4 או 3.
רש"י הגיע לאותה מסקנה (בלי לנסוע לאילת), באומרו: … הזכרים כדי צורך הנקבות.
תלמיד ישיבה שיראה במו עניו פזיות הים יעריך הרבה יותר את מעשיו של יעקב והסברו של רש"י.
יש גם פן מתמטי. לדעת האור חיים, מספר הבהמות שיעקב שלח הוא 580, שהוא הגימטריה של "תקף" ושל "שעיר" (מקום מושבו של עשו), רמז שיעקב בעזרת מתנות אלו ישבור את תוקפו של עשו.
בעל הטורים הגיע למסקנה שסכום הבהמות שווה ל-550, שהוא מספר המוספים שמובאים בבית המקדש במשך שנה שלמה, שהם כפרה לכך שיעקב הביא מתנות ולא סמך על הבטחת הקב"ה שישמרהו.
אפשר לשאול שתי שאלות:
1. למה הסכום שלו שונה מזה של האור חיים.
תשובה: המחלוקת ביחס למילים: גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלשִׁים. רש"י מסביר שהמילה בניהם מתייחסת לזכרים (בנאיהם). האור חיים מבין שהכוונה ל-30 נקבות וגם 30 זכרים וכך הגיע ל-580, כאשר בעל הטורים חשב שה-30 כולל הזכרים והנקבות יחד.
2. איך יכול להיות שיש 550 מוספים לכל השנה? הרי בשבת יש שני מוספים ובראש חודש 11 מוספים. יש שנים עם 50 שבתות, וישנן עם 55. יש שנים עם 12 חודשים וישנן עם 13.
תשובה: כנראה שהחישוב הוא: 307 (מוספי כל החגים יחד). מוספי שבת – נע בין 100 ל-110. מוספי ראש חדש – נע בין 132 ל-143. סכום הכי נמוך: 307+100+132=539. סכום הכי גבוה: 307+110+143=560. הממוצע קרוב ל-550 (המקור: תורה טידביטס).
תשע"ד