פכטר עידו (רב, ד"ר, נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)ב-2013 התקיים הטקס להחלפת הרבנים הראשיים של יהדות אנגליה. הרב יונתן זקס פינה את מקומו לרב אפרים מירויס, שירש אותו ומשמש עד היום בכהונה. כשצפיתי בכנס התפעלתי מכך שהוא הסתיים בשירת המנון אנגליה ומיד לאחר מכן בשירת התקווה. טקס זה היה מיוחד שכן אמנם הוא לא היה טקס רשמי של ממשלת אנגליה ובכל זאת השתתף בו הנסיך דאז ומלך אנגליה היום, צ'ארלס. לשיר את המנון מדינת ישראל בנוכחותו הוא דבר שאינו מובן מאליו.
שאלתי חבר קרוב ממוצא אנגלי איך ייתכן שאנגליה מקבלת את זה. הרי ישראל היא מדינה זרה. האם היו מאפשרים שם למהגרים פקיסטנים לשיר את ההמנון שלהם בטקסים על אדמת אנגליה? האם היינו רואים בישראל בעין יפה טקסים בנוכחות נציגים רשמיים של המדינה שבהם ערבים שרים את ההמנון של מדינות ערביות זרות?
החבר ענה לי בפשטות שיש הבדל בין היהודים ובין קבוצות המיעוט השונות. "היהודים אף פעם לא היו איום על אנגליה. להפך, הם רק תרמו למדינה. לכן לאף אחד לא מפריע שאנו שרים את המנון התקווה".
לאורך אלפי שנים, ועד היום, היהודים הם סמל ומופת להתנהלות של מיעוטים בחברת רוב זרה. היהודים לא ויתרו על הזהות שלהם והקימו מוסדות חברתיים ששמרו עליה. ועם זאת, היהודים ידוע תמיד לכבד ולהוקיר את המדינות המארחות שלהם, להתפלל עבורן ולפעול למענן. הם פעלו בצורה של אינטגרציה מתוך התבדלות, והרימו תרומה משמעותית לסביבה שבה חיו. הם מעולם לא היוו איום, וגם כשהוכו, שמרו אמונים למדינה שבה חיו. היהודים הם אור לגויים באופן שבו מיעוט אתני צריך להתנהג במדינה מארחת.
הפוך מאתנו נוהגים מיעוטים שונים במדינות המערב היום, באירופה ובארה"ב. כולנו נחשפנו לסרטונים שבהם רואים אלפי צעירים, בהם מהגרים רבים, מפגינים, שודדים, בוזזים, משחיתים, ופוגעים בשוטרים ברחובות פריז ומילאנו. מעולם לא ראינו הפגנות של יהודים או למען ישראל שמתנהלות כך. לא היתה אף הפגנה בעולם, שבה הורם דגל ישראל, שבה אזרחים רגילים פחדו לעבור לידה. היהודים הם סמל חי לאופן שבו מיעוט יכול להשתלב בחברת רוב. היהודים מלמדים מהו פלורליזם תרבותי אמיתי שבו זהויות כפולות ומורכבות שנשמרות רק מעשירות את המרקם החברתי.
אבל אם כך ניתן ללמוד מהמיעוט היהודי, מצופה שנלמד דבר מה גם מההתנהלות היהודית, כשאנו חברת הרוב. כיצד מדינת ישראל, כמדינה עם רוב יהודי, צריכה להתנהל עם קבוצות מיעוט שבתוכה?
כשדנים בסוגייה הזו רבים מזכירים את החובה של חברת הרוב לנהוג באחריות ובדאגה כלפי קבוצות המיעוט. להלכה פסק הרמב"ם (הלכות מלכים י, יב): "יראה לי שנוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל שהרי אנו מצווין להחיותן". אבל חשוב בה בעת להזכיר את החובות המוטלות על גר תושב בהלכה. כדי שגר תושב יזכה להתקיים בחברה הרוב עליו בראש ובראשונה לקיים שבע מצוות בני נוח, ובהן איסור גזל, רצח, גילוי עריות ויחס מכבד כלפי בעלי חיים (אבר מן החי). מדובר בהתנהלות מוסרית בסיסית לקיומה התקין של חברה.
אך מעל הכל ניצב איסור עבודה זרה שבו גר התושב מחוייב. אם אני מבין זאת נכון, הרי שאיסור עבודה זרה מחייב את גר התושב לכבד את הזהות היסודית הקולקטיבית של חברת הרוב. עבודה זרה היא כידוע ההפך הגמור מאמונת ישראל. "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי" (בבלי מגילה יג, ע"א). גר תושב שחי כמיעוט בתוכנו איננו רשאי לעבוד עבודה זרה כי הוא לא יכול לקחת חלק בחברת הרוב כשהוא אינו מקבל את יסוד הזהות שלה.
מכאן החובה של מדינת ישראל לדרוש מכל המיעוטים החיים בקרבה, ובמיוחד החברה הערבית, לנהוג קודם כל בדרכי המוסר. חברת הרוב לא יכולה לנהוג בסובלנות מול פשעים כמו שאנו רואים על אדמת אירופה. מעבר לכך, על המיעוט לכבד את זהותה היהודית של המדינה ולא להתבטא או לבצע דבר שמתכחש לכך. רק בשמירת החובות הללו, המיעוטים יוכלו ליהנות מהזכויות שמעניקה להם המדינה.
אם הדברים יהיו ברורים, ומבוצעים, נוכל לשמש אור לגויים גם בהיבט הזה. מוסלמים שחולמים להשליט את חוקי השריעה על בריטניה, צרפת או ארה"ב, לא יכולים ליהנות משוויון בחברת הרוב. מי שבוזז, שודד, אונס ורוצח, צריך להיות מסולק מהמדינה.
הגיעה העת לאמץ את הלכות גר תושב, מתוך חסד אבל גם בדין. יש עוד מה ללמד את העולם בעניין הזה.
