חקיקה דתית – בשם ה'

מה שיקרב לאמונה לא יהיו הניסיונות להטיל על המערכת הפוליטית את החקיקה הדתית

איך קוראים בשם ה'? מה משמעות הביטוי הזה כיום? כיצד אנו ממשיכים את מסעו של אברהם אבינו "…ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'"?

נחלקו ראשונים בשאלה מה הייתה משמעות הקריאה בשם ה' בימי אברהם אבינו עצמו. תרגום אונקלוס תרגם: "וצלי בשמא דיי" לאמור: התפלל (צליין) לריבונו של עולם, והקריאה בשם ה' מבטאת את היחס האינטימי המיוחד שבין אדם ובין בוראו; המדרש פונה לכיוון אחר: "… 'ויקרא בשם ה" – מלמד שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה, דבר אחר: 'ויקרא'- התחיל מגייר גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה" (בראשית רבה לט, טז); ראב"ע הציע שני פירושים: "תפילה, או קריאת בני אדם לעבוד השם", לאמור: אפשר שהקריאה היא לסובבים אותו, להצטרף למסע הנאדר הזה, ולהיות חלק מהליכה באור ה'; רד"ק נטה אף הוא להיבט הזה: "…כלומר קרא ליושבי ההר ההוא שיבואו אל המזבח אשר בנה לשם ה', והראה להם דברים של טעם, כי לאותו הא-ל שבנה מזבח לשמו ראוי לעבוד לו לבדו…"; אף הרמב"ן הלך בדרך זו: "…והנכון שהיה קורא בקול גדול שם לפני המזבח את שם ה', מודיע אותו וא-להותו לבני אדם…".

עיון בפרשנות מלמד כי מוצעות שתי התייחסויות לקריאה הזו בימי אברהם אבינו, שהן גם יכולות להוות מורה דרך להיום. ראשונה בהן היא עבודה פנימית אישית. ההכרה כי לא הכל תלוי בנו כבני אדם, ונכון לנו לשלב בתוך מאמצינו לפעול בעולם את התפילה לריבונו של עולם, בהכירנו את המגבלות שיש ליכולתנו, ואת הצורך שלנו בסייעתא דשמיא כדי לחולל את המסע שלנו, ואת ה"לך לך" של חיינו. שניה שבהן היא הקריאה החוצה, כמשימת חיים, שנודעה להנכיח את שמו של הקב"ה ואת ההליכה בדרכו בחייהם של אלה שאנו באים אתם במגע.

מאוחר יותר מבאר המדרש את הדרך בה פעל אברהם אבינו כדי לקרוא בשם ה': "…זה אברהם, שזרע צדקה, והיה מאכיל עוברים ושבים, שנאמר ויטע אשל בבאר שבע, ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם. לאחר שהיה מאכילן ומשקן היו מברכין אותו ואמר להם לי אתם מברכין ברכו לבעל הבית שנותן לכל הבריות אוכל ומשקה ונותן בהם רוח…" (תנחומא לך לך).

מה אפוא אנו יכולים ללמוד מכך? בשתי דרכים להנכיח את ריבונו של עולם בחיינו. בפנייה האישית שלנו לקב"ה בתפילה; בעשיית טוב בעולם מכוח הווייתנו האמונית והדתית, והפניית תשומת הלב של המתברכים מהעשייה שלנו כי לא מכוחנו אנו פועלים אלא מכוח אמונתנו. מה שיקרב לאמונה לא יהיה תלוי אפוא בניסיונות להטיל על המערכת הפוליטית ועל החקיקה הדתית את המשימה הזו, כי אם כל הפועלים לטובה בעולם הזה, דבר שהוא חשוב מצד עצמו, והוא עצמו מהווה מנוף לאמירת "אשרי זה שלמד תורה" ולרצון להיות שותף במסע האמוני הגדול הזה.

(לך לך תשפ"ג)