שורץ אודי (רב, סא"ל, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאית)שאלה: האם חייל שנכנס באיחור לחדר האוכל בשבת, ושמע רק חלק מהקידוש יצא ידי חובתו? כיצד ינהג חייל הנמצא בחדר אוכל גדול ואינו מצליח לשמוע בבהירות את הקידוש?
תשובה: הקידוש בליל שבת מתחלק לשלושה חלקים: פסוקי "ויכולו", ברכת "בורא פרי הגפן" וברכת "מקדש השבת". מבחינה הלכתית, החלק החשוב ביותר הוא ברכת "מקדש השבת", והיא בעצם עיקר הקידוש. לפיכך, חובה לשמוע ברכה זו בשלימותה, מראשיתה ועד סופה. חייל שנכנס לחדר האוכל לאחר שכבר התחילו את הברכה, יידרש להשלים אותה בעצמו לאחר מכן.
את פסוקי "ויכולו" אומרים בליל שבת כדי להעיד על בריאת שמיים וארץ, והמשנה ברורה (סימן רע"א ס"ק מ"ה) מצטט את המדרש, שמלמד על הצורך לחזור על פסוקי ויכולו שלוש פעמים: בתפילת העמידה, לאחר תפילת העמידה ולפני הקידוש. אמנם, הפסוקים אינם מעכבים, וגם מי שלא שמע אותם – יצא ידי חובת קידוש. המשנה ברורה (שם) הוסיף, שנכון להשלים את אמירת פסוקי "ויכולו" במהלך הסעודה, ואף כתב שאם הדבר מתאפשר, ראוי לומר את הפסוקים על כוס יין. אך מסתבר שגם מי שאין בידו יין, כי היתה כמות מצומצמת שכבר שתה אותה המקדש – יוכל להשלים את הפסוקים במהלך הסעודה.
את ברכת "בורא פרי הגפן" תיקנו חכמים כדי להעניק חשיבות לקידוש בליל שבת, ולדעת בית הלל במשנה במסכת ברכות (דף נ"א), היין "גורם לקידוש שיאמר". יש מן הראשונים שרצו ללמוד מן הגמרא במסכת פסחים (דף ק"ו) שהמצוה לקדש על כוס יין היא מן התורה, אך לדעת רוב הראשונים והפוסקים, המצוה לקדש על הכוס היא מדרבנן. אף על פי כן, הסכימו הפוסקים, שלאחר שתיקנו חכמים לקדש על הכוס, אי אפשר לקדש בלעדיה. אמנם, מי שאין לו יין יכול לקדש על הפת, אבל מי שאין לו לא יין ולא פת, יתכוון לקיים את מצות קידוש היום בתפילה, או אפילו באמירת "שבת שלום", אך לא יוכל לברך את ברכת הקידוש בשם ובמלכות.
לכאורה, אם היין אכן מעכב, הרי שחובה לשמוע גם את ברכת בורא פרי הגפן, ומי שנכנס באיחור לחדר האוכל ולא שמע את הברכה – לא יצא ידי חובתו. אף על פי כן, כתב בשו"ת חלקת יעקב (אורח חיים צ"א; המחבר הוא רבי יעקב מרדכי ברייש זצ"ל, שכיהן עשרות שנים כרבה של ציריך), שאם המקדש עצמו אכן מברך על היין כדת וכדין, גם מי שלא שמע ממנו את ברכת היין יצא ידי חובתו. כלומר, השומע אכן מחוייב לשמוע את ברכת "מקדש השבת", כפי שהוסבר לעיל, וברכה זו צריכה שתיאמר על הכוס, ואם אמנם נאמרה על הכוס – השומע יצא ידי חובה, גם אם לא שמע את ברכת הגפן. כך נפסקה ההלכה גם בשמירת שבת כהלכתה (פרק מ"ז סעיף מ'), וכך כתבנו בתורת המחנה (כרך ב' פרק ל"ג תשובה ט"ז).
אמנם חשוב לציין, שב"קידושא-רבה" בשבת בבוקר – הקידוש כולו מבוסס על פסוקים וברכת "בורא פרי הגפן", ועל כן ברכת הגפן היא העיקר, וכדי לצאת ידי חובה חייבים לשמוע אותה. גם כאן, מי שלא שמע את הפסוקים הנאמרים לפני הקידוש, אך שמע את ברכת בורא פרי הגפן – יצא ידי חובתו.
מציאות שכיחה היא שבחדר אוכל גדול קשה לשמוע בצורה ברורה את ברכת הקידוש. בשו"ת רב פעלים (ב' מ"א; לרבי יוסף חיים מבגדד זצ"ל, בעל "בן איש חי") נשאל שאלה נוגעת ללב: אדם צעיר שסועד עם אביו הזקן מדי שבת, והאב מתקשה באמירת הקידוש, ואין אפשרות לשמוע את הברכה מפיו מילה במילה. הבן חושש שאם יבקש מאבא להגביה את קולו, או אם יציע שהוא יקדש במקום אבא – הדבר יתפרש כעלבון וכפגיעה. הבן איש חי פוסק, שלא ייפגע בכבוד אביו, אלא יאמר את הקידוש בלחש בעצמו, במקביל לאביו. אמנם, הבן לא מחזיק את כוס הקידוש, שנמצאת בידי האב, אך הבן איש חי מוכיח שאחיזת הכוס אינה לעיכובא, ואם הבן מסוגל לפחות לראות את כוס היין שבידי המקדש, הרי שגם הקידוש שהוא אומר בעצמו בלחש – נחשב לקידוש על היין לכל דבר ועניין.
כך פסק הלכה למעשה גם בשמירת שבת כהלכתה (פרק מ"ז סעיף ל"ט), וכתב שאכן ניתן לברך את ברכת "מקדש השבת" בלחש, ולסמוך על כוס היין שבידי המקדש. אמנם, הוא מוסיף (הערה קפ"ג שם, בשם הרש"ז אויערבך זצ"ל, ויעויין שם שקצת התלבט בדבר) שבמצב כזה המקדש בלחש חייב לשתות מעט מן היין בעצמו. אילו היה נסמך לחלוטין על "המקדש המרכזי" בחדר האוכל, די בכך שהמקדש המרכזי ישתה; ואולם היות שהוא לא שמע היטב את המקדש, ולכן אומר את מילות הקידוש בעצמו, עליו לשתות מן היין.
על כן הלכה למעשה, הדרך הנכונה היא לשמוע היטב את המקדש בברכת הגפן ובברכת הקידוש. אם הדבר אינו מתאפשר, ישתדל לומר את הקידוש בעצמו, על כוס יין משלו. אם כמות היין מצומצמת, ניתן לומר את הקידוש בלחש על סמך הכוס של המקדש, אך במצב כזה נדרש לעשות מאמץ כדי לטעום מן היין, וכך לצאת ידי חובה.
