המשאירים פצוע בשטח?

נהוראי
בפגישה הראשונה בין יוסף לאחיו מבקש הוא לערוך להם מבחן אמינות. האחים נתבעים להביא את אחיהם הקטן בנימין. לא ניתן יהיה לשחרר את האחים ממצרים בלא שיישאר שם בן ערובה. בשלב הראשון מבקש יוסף לשלוח את אחד האחים לא"י כדי להביא את בנימין וכל השאר ימתינו במצרים. במופע השני מציע יוסף להשאיר אח אחד במצרים ואילו שאר האחים יעלו חזרה לישראל. אולם, בעוד היינו מצפים, שיוסף ישאיר את הבחירה ביד האחים מי יהיה האח שיישאר במצרים, הרי שיוסף יוזם את המהלך ובוחר את שמעון – 'וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם'. באותו רגע נזכרים האחים בעבר ומכים על חטא. 'אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת'. הם מתביישים שהשאירו את יוסף ולא שמעו את קול בכיו מתוך הבור. השלכת שמעון לבית האסורים מעמידה את האחים במבחן דומה. שמעון נלקח לבית האסורים לעיניהם ואף אחד מהם אינו פוצה פה ומצפצף?! זאת ועוד, מי אמר שהאב הזקן יאפשר לבנימין לרדת למצרים לאחר שישמע שבנו שמעון נותר בבור?!
ייתכן שניתן להסביר את אדישות האחים לזריקתו של שמעון לבית האסורים במעורבותו של שמעון בהתנכלות ליוסף בדותן. כאשר האחים דנים כיצד לנהוג ביוסף, הם נחלקים לשלוש קבוצות: האחת מבקשת להרוג את יוסף, השנייה ראובן הדורש להשליך את יוסף לבור כדי להצילו ממוות והשלישית – יהודה – שתומך בעמדה העקרונית של ראובן אולם מציע למכור את יוסף לעבד במצרים. התורה אינה חושפת את זהותה של הקבוצה הראשונה המבקשת להרוג את יוסף. האם כל האחים בקשו להמיתו, או שמא, רק מקצתם ביקשו זאת. במקרא נאמר: 'וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת ….'.
חז"ל הבחינו בצמד המילים איש אל אחיו וכך הם דרשו: 'שמעון ולוי אחים, וכולם אינן אחים?! אלא אחים הן בעצה, נטלו הם עצה על שכם והרגום שנאמר: ' ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי והם נטלו עצה על יוסף ובקשו להרגו שנאמר: ויאמרו איש אל אחיו' ועתה לכו ונהרגהו'". לדעת חז"ל, שמעון ולוי הם המבקשים להרוג את יוסף, הם דומיננטיים ומנסים לשבור את לב האחים. מי שהרגו אנשי עיר שלימה בחרב, לא יהססו להכות אף את אחיהם מתוך קנאה ושנאה. יוסף מכיר את אופיים של אחיו ויודע שהמפתח להצלחת השליחות להבאתו של בנימין תלויה בהפרדת שמעון מלוי. יוסף משאיר את שמעון בבית האסורים ובאותו מעמד נזכרים האחים ברגעים המחרידים שעברו עליהם בדותן 'וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ …'. ייתכן וברגע זה האחים כועסים על שמעון, שחשב להרוג את יוסף, והם מתעלמים מזריקתו לבור. זיכרונות העבר גוררים מצדם אדישות מסוימת ביחס לשמעון. חז"ל אף סבורים שבזו השעה נענש שמעון מידה כנגד מידה: 'ויקחוהו וישליכו אותו הבורה מי היה זה? שמעון. אימתי פרע לו? ויקח מאתם את שמעון, כיון שנתנוהו בתוך הבור היה שמעון מצוה והיו משליכים אבנים כדי להרגו אבל כשנפל הוא ביד יוסף היה משליך עליו פטומות כדי להאכילו'.
כאשר הרעב בארץ גדול , והאחים סובלים מהשליט שמתנכל להם, סבורים אחי יוסף שאותו מעשה נורא שהשליכו את יוסף לבור עומד להם לרועץ. אחי יוסף מגלים חוסר סובלנות לשמעון, המסמל עבורם דמות של קנאי שיכול לפגוע ולהרוג את אחיו, ולכן טוב שיישאר בבור במצרים. מידה כנגד מידה.
(מקץ תשע"ו)