הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)בפרשתנו מתאר הכתוב את ההכנות של יעקב אבינו למפגש עם עשיו, מפגש שהיה עלול להתפתח לעימות ולמלחמה, ולפגיעה, חלילה, במשפחת יעקב.
חכמים הצביעו על תבנית משולשת של ההכנות למפגש (קה"ר ט א): "טובה חכמה מכלי קרב", זה 'חכמתו' של יעקב אבינו, 'מכלי קרב' של עשו הרשע! א"ר לוי: זיינם כלי זיין מבפנים (מתחת לבגדים), והלבישן לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלשה דברים: לתפלה, ולדורון, ולמלחמה!. 'לתפלה' מניין? שנאמר (בראשית ל"ב): 'הצילני נא מיד אחי', 'לדורון' מניין? שנאמר (שם): "ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה", 'למלחמה' מניין? שנאמר (שם): 'וישם את השפחות וגו', והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה', אמר מוטב שיפגע בי ולא בבני".
התפילה וה"דורון" שהעניק יעקב לעשיו, הביאו להשגת המטרה, המלחמה נמנעה, והמפגש הסתיים בפיוס ללא קרב.
המודל של שלושת המרכיבים: תפילה, דורון- פיוס ונטרול המוטיבציה לעימות, והיערכות למלחמה ולעימות פיזי, נדרשים כדי למקסם את הסיכויים להשגת המטרה. שלושת המאמצים משולבים ותומכים האחד את השני. הפעולות המעשיות: ה'דורון' וההכנות ל'מלחמה' צריכות להיעשות בדקדקנות ובמקצועיות לאור המטרה, אולם אין בכך כדי להבטיח הצלחה. האינטרסים של היריב ומהלכיו עלולים לנטרל את מאמצינו. התפילה לרבש"ע ולסיוע אלקי מכוונים את המאמצים ואת השפעתם להשגת התוצאה המבוקשת.
המודל המשולש מוזכר בחז"ל מספר פעמים, בין היתר, בעימות החזיתי שהיה ליהודה עם יוסף, המשנה למלך מצרים, (פסיקתא זוטרתא בראשית מד יח): "ויגש אליו יהודה". כתיב: "טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך, וירא אלקים יצא את כולם" (קהלת ז יח). החכם בזמן שרוצה לעשות דבר אוחז בהרבה ענינים, לפי שאינו יודע אי זה יכשר, שהרי יהודה נתן דעתו בכמה עניינים בשעה שנתפס בנימין אחיו בגביע, שנאמר "ויגש אליו יהודה". ר"י אומר: הגשה למלחמה, כענין שנאמר "ויגש יואב והעם אשר אתו למלחמה" (ש"א י יג). ר' נחמיה אומר: הגשה לפיוס, כענין שנאמר: "ויגשו בני יהודה אל יהושע בגלגל" (יהושע יד ו), לפייסו נגשו. רבנן אמרי: הגשה לתפלה, שנאמר: "ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו" (מ"א יח לו).
ההכנות של יעקב לפגישה עם עשיו, מהוות עבורנו מודל אסטרטגי לניהול מערכות יחסים ולהתמודדות עם איומים, לאור דרכי אבות, בכל הרמות, ברמה האישית ובזירה המדינית. "א"ר יהונתן כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם וטכסיסיהם יניח פרשה זו לפניו וילמוד הימנה טכסים פיוסים וריצויים" (לקח טוב). מסורת בידנו על גדולי ישראל בכל הדורות, בעת שהיו צריכים לשאת ולתת עם שליטי המדינה, כדי להיטיב את מצב היהודים במדינתם, היו מעיינים בפרשת וישלח. מפרשה זו שאבו השראה ועקרונות יסוד בניהול מגעים ומו"מ עם עמיתים ויריבים. "נכתבה הפרשה הזאת להודיע וכו'. וללמדנו עוד שהוא לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכולתו. ויש בה עוד , כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק שנזמין עצמנו לשלשת הדברים שהזמין הוא את עצמו: לתפלה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה, לברוח ולהנצל וכו'" (רמב"ן בראשית לב ד).
"דורון" הוא שם כולל למאמצים שנועדו להשגת יעדים שלא באמצעות הפעלת כח. מבחינות רבות ה"דורון" דומה למאמצים דיפלומטיים להשגת יעדים מדיניים. אחד מההוגים החשובים באומות העולם אמר פעם שהדיפלומטיה היא מאמץ להשגת מטרות המלחמה באמצעים לא מלחמתיים.
"אומנות הדיפלומטיה", כדרך אסטרטגית להשגת המטרה, צריכה לימוד, תחכום, ותחבולה ממש כמו אחותה "אומנות המלחמה". נדמה שבדור האחרון אבדה לנו במידת מה "אומנות הדיפלומטיה" לעומת אחותה, "אומנות המלחמה" שהתפתחה בצורה ניכרת, בכלים ושיטות. לא פעם הישגים כבירים שנרכשו במחירים כבדים בשדה הקרב התמסמסו בעקבות כישלונות בשדה הדיפלומטיה. בפרשתנו יש כר נרחב לברור סוגיותיה ולהחזרת עטרה ליושנה.
(וישלח תשע"ה)
