הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')אם יש את נפשכם לדעת מדוע ולמה אישים בתורה שואלים לפעמים "מדוע" ולפעמים "למה", פרשת 'תולדות' יכולה לספק תשובות. בטרם נתייחס לתשובה אציע כאן את האבחנה הנראית לענ"ד. השאלה "מדוע" בתורה נועדה לברר את הסיבה למעשה או לאירוע. המילה "למה" בתורה באה להשמיע זעקה או תלונה ותוכחה. לפיכך הזועק "למה" משמיע שבר ואנחה, ואילו השואל במקרא "מדוע" מקבל תשובה.
בפרשתנו שואל יצחק את אבימלך והפלישתים: "מַדּ֖וּעַ בָּאתֶ֣ם אֵלָ֑י וְאַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִ֔י?" יצחק הוא הראשון לחוות על בשרו שנאת ישראל, והוא תוהה ומשתאה לנוכח גל השנאה הגואה כלפיו, ונחישות המקומיים לסתום את בארותיו ולגרשו מאזור עוטף עזה בו חי כבר אביו, ובו הוא יושב ימים רבים, ולא מתנכל לאיש משכניו. הפלישתים עונים לו ובתשובתם מציגים ומייצגים גישה אנטישמית שתמשיך מפרשת 'תולדות' לכל תולדות ישראל: "רָא֣וֹ רָאִינוּ כִּֽי־הָיָ֣ה ה' עִמָּךְ".
לעומת יצחק, רבקה שואלת בפרשה שלוש פעמים "למה", וזו באה כזעקת שבר גדולה הבוקעת מעומק ליבה. בפעם הראשונה מכריזה רבקה: "לָמָּה זֶּה אָנֹכִי" (כה, כב), וכוונתה לומר שאין היא יכולה להמשיך לחיות עם התרוצצות הבנים בקרבה, שרומזת לה על משהו נורא. בפעם השנייה היא זועקת: "לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד" (כז, מה), ומבטאת בכך את הרגשתה שאם עשיו יהרוג את יעקב יהיה זה "סוף העולם" עבורה. בפעם השלישית היא אומרת ליצחק: "אם לוקח יעקב אשה… מבנות הארץ, לָמָּה לִּי חַיִּֽים" (כז, מו), ומשקפת בכך את תחושתה שנישואי בנה האהוב עם כנענית, הם עבורה בעיה קיומית. קריאות ה"למה" של רבקה אינן מצפות לתשובה אלא אומרות: "אין טעם ואין תועלת בחיי, אם יקרה כך וכך".
שלוש זעקות ה"למה" הללו מסבירות את מעשיה הנועזים של רבקה בפרשה. מאיין נבע הצורך העמוק שלה לעשות מעשה יוצא דופן ולדרוש את ה' בעת הריונה? מניין היא שאבה את האומץ להוציא לפועל את מבצע לקיחת הברכות במרמה? הרי ידעה מה גדולים הסיכונים, הן במקרה שהמבצע ייכשל ויצחק יגלה שיעקב בו מהתל, והן במקרה שהמבצע יצליח, וכשייחם דמו של הבן האדמוני, הוא יגיב באלימות כלפי אביו, אמו או אחיו. מהיכן בא הכוח של רבקה לשלוח את יעקב לארץ רחוקה, בידיעה שהסיכוי שהיא תקרא לו בחזרה, הוא יותר בגדר חלום ושאיפה?
שלוש זעקות ה"למה" שקדמו לכל אחד מהמעשים מסבירות מאיזה מעיין כוחות רבקה נשאבים. רבקה הרגישה בכל אחד משלושת המצבים שהם בבחינת "סוף העולם", ולכן היא מוכנה ללכת עד סוף הדרך. כשאדם חש שכל חייו תלויים במעשה מסוים, הוא מוצא כוחות נפש אדירים ותושייה ואומץ כבירים. רבקה יכלה לבצע מעשים חריגים, משום שחשה שהמצב הוא חריג, ואינו מותיר לה כל ברירה.
כשרואים את היכולת המדהימה של רבקה ללכת עד הסוף בשאלות עקרוניות של חיים ומוות, אפשר להבין גם כיצד הסכימה בנערותה ללכת לארץ רחוקה עם אדם זר, כדי להינשא לאיש לא מוכר. כאשר קראו לנערה לשאול את פיה היא ענתה בהחלטיות מרשימה: "אלך", בלי כל היסוס, דחייה או התלבטות. תגובה כזו יכולה לבוא רק מאדם הבטוח שמדובר בעניין הרה גורל שמחייב התגברות על כל העכבות הפנימיות והחיצוניות.
הדחף של רבקה שהתבטא בזעקת "למה" הוא מהמנועים החזקים שהניעו את גלגלי ההיסטוריה. אנשים שהרגישו שהם חולמים ולוחמים למען משימות חשובות מאין כמותן, שינו את פני החברה, נאבקו על אמונתם והביאו חידושים גדולים לעולם. ה"למה" של רבקה בפרשת 'תולדות' התרחש גם בתולדות עמנו, מהאבות והאימהות ומשה רבנו ועד מחוללי התחיה הלאומית בזמננו.
גם כיום, רבבות אלפי ישראל שהתגייסו להגנה על העם והארץ מאז שמחת תורה תשפ"ד, באו מתוך תחושה עמוקה שאנו נמצאים במלחמה קיומית. הם אמרו לעצמם: למה לי חיים אם לא כדי להילחם למען העם והארץ?! בלב אחד איתם היו בנות זוגם ומשפחתם והמתנדבים בעם, שנתנו אספקה ותמיכה ככל אשר לאל ידם. כשמתרגשת עת צרה ליעקב, רוב עם ישראל מוכן להסתכן ולהילחם כמו רבקה אם יעקב האמיצה.
patrick-perkins-unsplash
אולם עם הזמן, תודה לא-ל ותודות לחיילינו, הסכנה פחתה ותחושת האיום הקיומי נשחקה. רבבות אלפי ישראל שאינם לובשים מדי צבא שבו לשגרה וחזרו לחשוב שיש לנו אפשרות להתווכח בבוטות ולהתפלג על כל שטות. שומה עלינו לזכור ולהזכיר שסכנת ההכחדה לא נכחדה, היא רק מחכה בפינה למערכה הבאה. חייבים אנו לשים לב שלסכנה מהמעגל האזורי, המאיים במלחמה, חברה סכנה מהמעגל הרחב של מדינות נאורות שהוצפו משטמה. שנאת ישראל שפשתה בעולם, ממשיכה את חוויית יצחק בן אברהם. אנו יכולים לשאול כיצחק "מַדּ֖וּעַ… שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִי?", אבל התשובה אינה כה חשובה. חשוב יותר שנשאל את עצמנו לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי מתעסק בשנאת אחים, כשמסביב כה רבה שנאת האויבים?!
שאלות ה"למה" של רבקה קורעות שמים בזעקת כאב על הקרע בין הבנים. הן קוראות לנו לזהות רגעים ומצבים מכריעים, בהם יש לשים בצד את כל השיקולים, ולהתרכז בעיקרון החשוב מכולם, שהוא בבחינת "סוף העולם". כשאנו מזהים אל-נכון את המצבים אשר בלעדיהם למה לנו חיים, אנו מסוגלים למצוא בקרבנו יכולות להתחזק מול האויבים, וכך גם להחליק מחלוקות ולאחות קרעים בין אחים, גם אם נדרשים לכך ויתורים קשים, כי "מי שיש לו 'למה' יוכל לשאת כמעט כל 'איך'".
