מעוז צור – לך נאה לשבח?

מעוז צור – לך נאה לשבח?
בנימין מונק – מנהל מכון ירושלים לחזנות

בהתקרב חג החנוכה, משנה לשנה אנו חוזים משתאים בתופעה מעניינת: דומה שאין נעימה אשר חדרה לכל הרבדים בציבור היהודי על פני תבל – כמו הנעימה הידועה של "מעוז צור" המושרת בחנוכה. אם תמיד ישנם עדות מסוימות אשר להם נעימות שונות ומגוונות, אם ישנם חסידים ומתנגדים אשר להם מסורת אחרת, הרי כאן נפגשו מזרח ומערב, הכיפה הסרוגה עם הכיפה השחורה ואף אלו שאינם חובשים אותה כלל ועיקר: כולם כולם שרים את מעוז צור באותו לחן עצמו! אפילו בחצרות החסידים השמרנים ביותר במאה שערים – מפזמים את הלחן אשר מהעבר השני של המתרס – מושר בקיבוצי השומר הצעיר… הדבר אומר דרשני!..
אך הפלא יגדל שבעתיים לו ידעו כל המשתמשים בלחן הקליל והנחמד הזה כי מקורו הוא מפוקפק ביותר וכי על פי כל הידוע הוא שאוב ממקורות זרים – כמעט קרוב לודאי מן הכנסיה הנוצרית גרמנית או לפחות מ"שיר לכת" (= מרש) גרמני! חדי האוזן שבינינו יקלטו את סגנון המוסיקה המערב אירופית שמקורה אי שם בגרמניה של ימי הביניים. אמנם מובא בתשובות הב"ח כי אין איסור לשיר לחן שאינו יהודי אם לא שיוחד לעבודה זרה (דברים דומים הובאו גם ב"אגרות משה" אבן העזר צ"ב) – ואין כוונתנו לבעיה הלכתית, אך תמוה הדבר כיצד זה חדר לחן זר כל כך לתוך כל בתי ישראל ודוקא בחג החנוכה חג שאנו מציינים בו את עצמאותנו הרוחנית ושחרור מכבלי זרים!
אכן ישנם לחנים רבים ל"מעוז צור" אשר באו מתוך העם היהודי. גם בחצרות החסידים עדיין שומעים לחנים כאלו (אם כי כאמור, אלו באים בנוסף ללחן הידוע),
וגם במוסיקה החסידית שומעים אנו יצירות נפלאות לבתים מתוך הפיוט נציין כי חזנים וזמרים רבים הלחינו את הפיוט. ידועים לחנים ל"יונים נקבצו עלי" ממלחינים וזמרים שונים ומגוונים – אך גם לבתים אחרים של הפיוט הנודע. נזכיר את "יוונים נקבצו עלי" של יוסל'ה רוזנבלט. "מעוז צור" מאת לייב גלאנץ ופייר פינצ'יק. ישנם לחנים של בן ציון שנקר ומרדכי בן דוד ועוד ועוד. לצערנו כל הלחנים הללו לא התקבלו בעם כלחן אחיד בדומה ללחן המפורסם שהזכרנו – לחן שהפך כמעט לנוסח מקודש.

—————
מעוז צור – לך נאה לשבח?
בנימין מונק – מנהל מכון ירושלים לחזנות

על מנת להבין איך קרה שלחן גרמני מימי הביניים התקבל כל כך בכל תפוצות ישראל – יש להשכיל ולדעת מהו מקור הפיוט "מעוז צור", על ידי מי נכתב באיזו תקופה ובאיזה הקשר.

גם למעיין המצוי מן השורה – ללא ידע היסטורי כל שהוא – ימצא כי בתי השיר מדברים על תקופות היסטוריות שונות ומגוונות:

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ.
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּח
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ.
אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:

• כאן רמוז בבירור על חנוכה – "חנכת המזבח"!

רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה
חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה
וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה
חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה:

• "בשעבוד מלכות הגלה… חיל פרעה וכל זרעו" רומזים בבירור דווקא על פסח!

דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי
וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי כִּי זָרִים עָבַדְתִּי
וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי
קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי:

• "ובא נוגש והגלני… קץ בבל זרובבל לקץ שבעים נושעתי"… ברור כי מדובר על גלות וחורבן בית ראשון וחידוש בית המקדש השני!

כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא
וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה
רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ
רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ:

• נס פורים לא נפקד מהפיוט… במילים "כרות קומת בראש בקש אגגי בן המדתא… רוב בניו וקניניו על העץ תלית"…

יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים
בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים:

• שוב חוזר המחבר באופן ברור לחנוכה!

חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה
נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה
כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה
דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה:

• ב"חזק" (-חשוף זרוע קדשך") מופיעים רמזים עמומים על קירוב הגאולה מ"אומה הרשעה" (על מי המדובר?), "אדמון" (?), "צלמון" (?) ועוד…
יש אכן צורך "לעשות סדר" ולהבין את השורשים ההיסטוריים והתקופה בהם נכתב הפיוט על מנת להבין את הדברים!
————————
מעוז צור – לך נאה לשבח?
בנימין מונק – מנהל מכון ירושלים לחזנות

כמובן שכרגיל אין הסכמה בין החוקרים השונים ב כל השאלות אשר הובאו במאמרים הקודמים על השורשים ההיסטוריים והתקופה בהם נכתב הפיוט , אך ניתן לראות בבירור את התמונה הבאה:
שם המחבר הוא כמובן "מרדכי" אשר נרמז בבתי הפיוט הראשונים. התקופה שבה חי "האיש מרדכי" היא לדעת החוקרים במאה ה 13 – תקופת מסעי הצלב השלישי שנעשו ע"י מלך גרמני-ה בשם "פרידריך האדום" – (פרידריך ברברוסה =פרידריך אדום הזקן (1125-1190) וידידו האנגלי המלך ריצ'רד לב-ארי. פרידריך ברברוסה שמלך על גרמניה איטליה ורומי – ראה עצמו כיורשו של "קרל הגדול". הוא נחשב לבכיר שליטי אירופה ולמנהיג הנצרות המערבית הקתולית.
הדבר ברור כי רבי מרדכי מחבר הפיוט – חי בתקופה הזאת, וסבל ככל היהודים ממסעי הצלב האכזריים. בזמנו, תקופת מסעי הצלב, כבשו הנוצרים את ארץ ישראל וגם בדרכם עשו שמות וטבחו בשנואי נפשם היהודים. בפיוט-תפילה "מעוז צור" ביקש המחבר להתפלל לה' לתשועת היהודים מידי "פרידריך אדום הזקן" וחברו האנגלי, העורכים פוגרומים ביהודים, ולצורך כך הזכיר בתפילה/פיוט את ישועות ה' בתקופות קודמות: פסח, פורים, חנוכה, חידוש בית המקדש השני וכיו"ב. אין הוכחה כי הפיוט נכתב דווקא לחנוכה! שמו של ה"אדום" נרמז בפיוט במילים "דחה אדמון"… (וכינויים מעליבים לא פחות לאכזריות היונים בימי החנוכה נרמזו במילים "מצר המנבח"… הרומז לנביחת הכלבים… ) "בצל צלמון" הכוונה היא לעיר בשם "איקוניון" אשר נכבשה ע"י הנוצרים במסעי הצלב בדיוק באותו תקופה. ("איקוניון" =– "צלמון" – מלשון צלם, פסל ו"איקונין").
אגב, תפילתו של בעל הפיוט נתקבלה כפשוטה, ו"פרידריך אדום הזקן" מצא את מותו מיד לאחר כיבוש העיר איקוניון! ויתכן וזוהי הסיבה כי הפיוט התקבל בהתלהבות כזו בעם היהודי כולו – והושר בחנוכה במנגינה העליזה הנ"ל! יתכן ורבי מרדכי או אחד ממקורביו אשר רצו בכל מאודם כי יתקבל הפיוט על עם ישראל – בחרו בשיר לכת גרמני אשר היה מקובל מאד בתקופתם והוא לחן הקרוב מאד למנגינת "מעוז צור" הידועה כיום.
ושוב לעיון בפיוט עצמו: "הָקֵם לָנוּ רועה שִׁבְעָה", הוא ביטוי הבנוי על נבואתו של מיכה הנביא: "אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים…וְרָעוּ אֶת אֶרֶץ אַשּׁוּר בַּחֶרֶב…" (מיכה ה ד-ה).
יש גם כאלה הרואים בנוסח הבית הראשון של "מעוז צור" – רמז לקושיתו המפורסמת של ה"בית יוסף". כידוע הקשה הב"י מדוע חוגגים את חנוכה שמונה ימים והלא הנס היה רק לשבעה ימים? אחד התירוצים המפורסמים הם כי היום הראשון של חנוכה מרמז על חנוכת המזבח ולאו דוקא על נס פך השמן. לתירוץ זה יפה אם כן שורר על כך רבי מרדכי ברמז נאה: אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּח!
תשס"ו