בין שאר ההכרעות שנעשו בועדת סל הבריאות לקראת שנת 2009 למניינם הייתה אחת הנובעת מטבע האדם ולא מסיבות רפואיות: ההכרעה שלא להכניס לסל תרופות נגד עישון והשמנה. מבחינה רפואית, היה נכון לשים תרופות אלה בראש הרשימה. אין דבר מה שיציל חיים יותר מהפסקת עישון והורדת משקל עודף. אם השיקול הרפואי הוא הכנסת תרופות מצילות חיים לסל התרופות לפני כל תרופה אחרת – הרי שהמסקנה הבלתי נמנעת הייתה שיש לדחות כל תרופה אחת לפני שמכניסים את אלה לסל. אין מומחה רפואה אחד שיחלוק על ההיקפים העצומים של המחלות שהיו נמנעות אם אנשים לא היו מעשנים ואם היו משילים מעל עצמם את הקילוגרמים המיותרים.
אף על פי כן, תרופות אלה לא נכנסו לסל התרופות. הסיבה הייתה ייעוץ מקצועי חד משמעי שלימד כי אין ערך של ממש בתרופות אלה. לא ניתן להפסיק עישון על ידי תרופות, ולא ניתן להוריד במשקל על ידי תרופות. התרופות הם גורם מסייע חזק מאוד. ברם, הן לעצמן אינן עומדות במשימה. בניסוח ציני ניתן לומר כי להפסיק לעשן זה קל מאוד – עובדה: הרבה בני אדם עשו זאת הרבה פעמים. עובדה היא שלאחר תקופה מסוימת של הפסקה – אנשים חוזרים, בין אם מדובר בעישון ובין אם מדובר באכילת יתר.
הפסקת העישון והורדה במשקל מחייבת תוכנית רחבה – הן במישור הציבורי והן במישור האישי. במישור הציבורי יש צורך בתוכנית לאומית לגמילה מעישון ולהורדת משקל, המופעלת מכיוונים שונים: מדובר בחינוך ארוך טווח, בחקיקה ראויה, באיסורי שיווק למיניהם, בהמרצה לפעילות גופנית, בשינוי תדמית ובעוד עניינים רבים אחרים, שבלעדיהם אין ערך של ממש לתרופות מעין אלה. במישור האישי מדובר בכלי העיקרי המעצב את דמות האדם: הבחירה החופשית. לא ניתן לעשות פעולה כלשהי לשינוי דמות האדם אם לא מתלווה אליה הכרעה אישית לבחור בטוב ולמאוס ברע. על כן, כאשר הבחירה החופשית הזו קיימת, והאדם הוא גיבור במובנים המהותיים של הגבורה – איזהו גיבור הכובש את יצרו – יש ערך בכל המערכת התרופתית התומכת. לעומת זאת, אם אין הוא מסוגל לחלץ מתוך עצמו את הכוחות הנדרשים כדי להתמודד עם היצר ועם הכמיהה לסיגריה או למאכל משמין – לא יעזור שום דבר מסביב.
עיקרון זה הוא יסוד גדול בתורה ישראל. תורת ישראל מלמדת כי "אין פטנטים". "לא יגעת ומצאת – אל תאמן". הגבורה, אותה אנו מציינים בחג החנוכה באופן מיוחד, אינה נקנית לו לאדם על ידי גורמים שהם מחוצה לו. גבורה היא הכרעה פנימית מהותית. מקורה של הכרעה זו הוא בעומק נשמתו של האדם, ובחילוץ הכוחות שהוא מסוגל להוציא מנשמתו. כאשר הכרעה זו מפעמת בתוכו, הוא מתמודד עם המציאות הסובבת אותו. מובן מאליו כי במצב כזה כל סיוע חיצוני שהוא יקבל יאפשר לו להגיע רחוק יותר מאשר היה מצליח להשיג לבד, אולם אין ממש בסיוע החיצוני בלי שעולמו הפנימי של האדם הכריע את ההכרעה הגדולה.
החשמונאים חילצו גבורה זו מתוכם; יהודה בן יעקב חילץ גבורה זו במה שלמדנו בשבוע שעבר (היכולת לומר "צדקה ממני") ובמה שנלמד בשבוע הבא (הנכונות לשבת כעבד תחת בנימין); גיבורים רבים מספור התגברו על יצרם הרע ועל השקיעה המנוונת, ופעלו במסירות נפש שהסתערה על המציאות שסבבה אותם – בין מציאות אישית ובין מציאות לאומית- ושינתה אותה. זו המשמעות האמיתית של החג אותו אנו מציינים: חג הגיבורים, שלאורך התקופות לא נכנעו אלא נאבקו, ולא חיפשו אחר פיתרון בתרופות פלא, אלא ינקו את עוצמתם משורש נשמתם, ועם בחירה חופשית טובה זו יצאו לאור.
תשס"ט
איזהו גיבור הכובש את יצרו
השארת תגובה