ד"ר יצחק קניגסברגאברהם אבינו מצטייר בעינינו כמאמין אולטימטיבי בה', ללא תהיות וללא פקפוקים. הקב"ה ציווה עליו לעזוב את ארצו, את מולדתו ואת בית אביו, וכך הוא עשה. בתמורה לקיום הציווי באה הבטחת ה': "ואעשך לגוי גדול ואברך ואגדלה שמך והיה ברכה" (בראשית יב',ב') .אברהם הגיע לארץ כנען, ובמקום ההטבות שהובטחו לו, הוא נאלץ לרדת מצרימה, עקב הרעב שפקד את הארץ המובטחת. אשתו נלקחה ממנו במצרים, ולאחר התערבות "מגבוה", היא הושבה אליו. עוד התברר ששרה עקרה, ולא תוכל לקיים את ההבטחה "ואעשך לגוי גדול". לאחר שובו לארץ כנען, הוא נאלץ להילחם מול ארבעה מלכים, בכדי לשחרר את לוט בן אחיו. אברהם עמד בכל הניסיונות האלה באמונה שלמה. בברית בין הבתרים הקב"ה הבטיח לו: " הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר כה יהיה זרעך"(שם טו',ה'). אברהם ידע שאשתו עקרה ובכל אופן נאמר: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (שם טו',ו').
לאור זאת, תגובתו של אברהם להבטחת הארץ נראית תמוהה: "ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר, ה' אלוקים, במה אדע כי אירשנה" !?(שם טו',ח') האם אברהם פקפק בהבטחת ה' ?
התשובה שקיבל מהקב"ה תמוהה עוד יותר: "קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש ותור וגוזל . ויאמר לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה. ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עוון האמורי עד הנה. ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת" (שם טו', ט'- יח'). מה הקשר בין שאלתו של אברהם: "במה אדע כי אירשנה", לתשובת ה': ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" וגו' ?
את צמד המילים "במה אדע" ניתן לפרש במובן של – מהי ההוכחה, אך ניתן לפרש זאת גם במובן של – באיזו צורה . גדעון שואל את הקב"ה :" בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי" (שופטים ו',טו') – ומתכוון בשאלתו: באיזו צורה אושיע את ישראל ? בספר תהילים כתוב: "בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר דְבָרֶךָ"
(תהלים קיט',ט') – באיזו צורה יזכה הנער את אורחו ?
אברהם פנה לקב"ה: "במה אדע כי אירשנה", כדי לדעת באיזו צורה תתבצע הבטחה זאת בפועל. בהבטחת הזרע ובביצועה, היו מעורבים הקב"ה, אברהם ושרה בלבד, ולכן הוא לא ראה כל מכשול בביצוע ההבטחה. לא כן הדבר בהבטחת הארץ. שם, גם יושבי ארץ כנען היו מעורבים בהגשמתה, והם לבטח לא יתנדבו להגיש את ארצם על מגש הכסף, לאברהם ולזרעו אחריו.
במסגרת מסעותיו, אברהם הלך לאורכה ולרחבה של הארץ המובטחת. הוא הכיר היטב את יושבי הארץ. חלקם היו חניכיו, עובדי ביתו ורועי צאנו, כמו ענר, אשכול וממרה. עם חלק אחר הוא קשר קשרי מסחר, כמו אבימלך, עפרון החיתי ובני חת. הוא שאל את הקב"ה: באיזו צורה תעבור הארץ הזאת לידי ולידי זרעי ? האם אצטרך ביום מן הימים להלחם ולגרש את יושבי הארץ, שחלקם הם חבריי ומבאי ביתי ?
על כך ענה לו הקב"ה: לא אתה תצטרך להלחם ביושבי הארץ. בניך ירדו למצרים, "ועבדום ועינו אותם ארבעה מאות שנה". מתוך המצב הקשה הזה הם יתחשלו ויהפכו לעם. דור רביעי ישובו לארץ המובטחת וילחמו ביושבי הארץ, ללא עקבות וללא מחויבויות כלפי התושבים. הסבר זה מיישב את הקושי, בהבנת הקשר בין שאלתו של אברהם לתשובת הקב"ה .
טכס כריתת ברית בין הבתרים באה, כדי להמחיש לאברהם את מחויבות הקב"ה, לתת את הארץ המובטחת לזרעו אחריו: "שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו"(רש"י בראשית א',א'). בורא העולם ומנהיגו ,לא זו בלבד שהבטיח לעם ישראל ארצות אלה בכתובים, הוא אף כרת ברית עם אבי האומה בצורה המחייבת, כפי שאתם הגויים נוהגים בהסכמים ביניכם :"ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה" (רש"י).
בברית בין הבתרים הקב"ה הפקיד בידי אברהם וזרעו אחריו, אלה שחוו את הטראומה של "גר יהיה זרעך בארץ לא להם" ( להוציא את ישמעאל ובני קטורה שלא חוו טראומה זאת), את הקושאן על הארץ המובטחת, היא ארץ ישראל, לאחוזת עולם.
תש"ע
