הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)בתחילת פרשת וישב אנו עדים להיווצרות המשוכה הנוראית ביחסי יוסף ואחיו, בני יעקב, שעתידה כעבור זמן קצר להתבטא באכזריות שאין כדוגמתה, שקורעת את משפחת יעקב. אכן, כבר חז"ל תהו מה עמד בבסיס היחס המפלה של יעקב כלפי יוסף, שהיה אחד הגורמים, ואולי אף הראשי שבהם, למפלה הגדולה של המשפחה המפוארת הזו. כך בבבלי (שבת י, ב):
"ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו – נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (וכן נפסקו הדברים להלכה ברמב"ם הל' נחלות ו, יג).
אולם, מה בדיוק מצא יעקב ביוסף יותר מבאחיו, מעבר לחביבותה של אמו, רחל (ראו חזקוני על אתר)? על כך עונים פרשנינו, בהסבירם את המילה "כי בן זקונים הוא לו".
תרגום אונקלוס: "ארי בר חכים הוא ליה" (רד"ק: "כי היה מוצאו חכם בכל דבריו כמו אם היה זקן"); בראשית רבה פרשת וישב פרשה פד: " כי בן זקונים הוא לו – ר' יהודה אמר שהיה זיו איקונין שלו דומה לו, ר' נחמיה אמר שכל הלכות שמסר שם ועבר ליעקב מסרן לו"; פסיקתא זוטרתא בראשית לז, ג: "שהיה חביב וזריז כמותו".
אמנם רמב"ן מרחיב ומבאר בשני אופנים את משמעות הייחוד של יוסף "לו", ליעקב. תחילה הוא עושה זאת בדחותו את כל פרשני הפשט שהסבירו מדוע דווקא יוסף זכה לתואר בן זקונים (והלא בנימין היה צעיר ממנוף ויוסף עצמו היה צעיר מאחיו רק בשנה-שנתיים לכל היותר):
"והנראה בעיני כי מנהג הזקנים שיקחו אחד מבניהם הקטנים להיות עמו לשרתו, והוא נשען על ידו תמיד לא יפרד ממנו, והוא נקרא לו בן זקוניו בעבור שישרתו לזקוניו, והנה לקח יעקב את יוסף לדבר הזה והיה עמו תמיד, ועל כן לא ילך עם הצאן ברעותם במקום רחוק".
בנוסף לפירוש זה מחדד רמב"ן את ענין שלשלת המסורה, ומבאר כך:
"וזאת כונתם באמרם 'כל מה שלמד משם ועבר מסר לו', לומר שמסר לו חכמות וסתרי תורה ומצאו משכיל ובעל סוד בהם כאלו היה זקן ורב ימים".
לאמור, לא כל חכמה מזכה את בעליה בתואר "בן זקונים" סב וזקן בחכמה, אלא רק חכמת הסוד, סתרי התורה. לפירוש זה יש לצרף את רמיזתו של בעל הטורים על אתר: "בן זקונים הוא לו. סופי תיבות 'אמו"ן', שמסר לו סתרי תורה, שנאמר בה (משלי ח, ל) 'ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים' ".
אמנם, פירוש עמוק ונאה על סודו של ל"ו, מעניק לנו ר' אלימלך מגרודזי'סק (תקפ"ד-תרנ"ב; 1892-1824), מי שהיה זקן אדמו"רי פולין, ואביהם המופלג בשנים של האדמו"ר מפיאסצ'נה, ר' קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד (לפני כחודש צויינו שבעים שנה להרצחו במחנות המוות, ד' מרחשון תש"ד), ואחיו הצעיר ר' ישעיהו שפירא, האדמו"ר החלוץ. כך כתב בספרו "דברי אלימלך" על פרשת וישב:
"כי בן זקונים הוא לו, היינו כי נולד בכח הכנה לבחינת צדיק דלעילא, טוב בלא רע כלל, כמדת יעקב לעת זקנותו, שהיה בחינת 'זקן' – הוא חכמה, בחינת מגורי אביו."
כוונתו של ר"א מגרודז'יסק היא שגם בצדיקים יש בחינות שונות, וכאשר נולד יוסף היה זה כבר בשלהי תקופת הלידות של בני יעקב, כאשר הוא הגיע למדרגה רוחנית נשגבת ביותר. יעקב, האבא, היה באותה מדרגה עליונה, וברא כרעא דאבוה, הבן מייצג את כוחות אביו בשעת יצירתו, והוא נולד למציאות של טוב מוחלט, עמוק ונשגב, הרבה מעבר להבנה של כל שאר באי עולם. אולם, נשגבות זו גרמה להרבה בעיות בקשר עם העולם הריאלי של יוסף, כמו יעקב עצמו, ש"מעט ורעים" היו חייו בעולם הזה. וכך ממשיך שם האדמו"ר:
"וכן בר חכים הוא ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו. היינו התכלית מכל מה שלמד היה לבוא למדרגה הגדולה "מגורי אביו" טוב בלא רע כלל, זאת מסר לו. להיות בחינתו מידת צדיק יסוד עולם צי״ע […] טוב בלבד בחינת צדיק דלעילא. וזהו בן זקונים הוא לו. לו דייקא".
אכן, מעניין לבחון את קורות הספר הזה, בן זקוניו של האדמו"ר מגרודז'יסק. את ספרו הראשון, "אמרי אלימלך", הוציא כחמש עשרה שנה קודם לכן, בתרל"ו (1876 למניינם). לעומת זאת, התאריך הרשמי של הוצאת ספר "דברי אלימלך", ספרו השני, היתה תר"נ (1890 למניינם), ובסוף הספר מובא שמלאכת הדפוס הסתיימה ב-ה' אלול תרנ"א, שנה לאחר מכן. בתקופה זו ממש חבק האדמו"ר את בנו הצעיר, קלונימוס קלמיש, שנולד בי"ט אייר תרמ"ט (1889 למניינם). אחיו הצעיר של האדמו"ר מפיאסצ'נה, ר' ישעיה, נולד בתרנ"א, שנה אחת בלבד לפני פטירת אביהם הזקן (במושגי אותם ימים).
אם כך, דומני שלא יהיה זה מופרך להעריך שדבריו של האבא, האדמו"ר מגרודז'יסק, בדבּרוֹ על יוסף הצדיק שנולד לעת זקנת אביו יעקב, בעוד האבא חש שהוא בשל למדרגת צדיקות עליונה ונשגבת – נאמרים, בין השאר, מתוך התבוננות על הבן, קלונימוס קלמיש הצעיר.
לימים, ר' אהרן סורסקי יצרף לספרי האדמו"ר מפיאסצ'נה הערכה אישיותיות ובה מופתים והפלגות רבות. אולם דומה שדווקא אישיותו הקורנת, ויצירתו התורנית והחינוכית המופלאה של האדמו"ר, שגדל ללא אב, היא שמבצבצת מכל פינה וחושפת את שיעור קומתו הרוחני הכביר.
בן זקונים הוא ל"ו, ליעקב ובבחינת יעקב, לר' אלימלך ובבחינת ר' אלימלך. אשרי העם שככה ל"ו.
תשע"ד
