מערכת שבתוןגלגולו של אש"ל
הרב יחיאל וסרמן
חבר הנהלת הסוכנות היהודית
בפרשת השבוע אנו קוראים אודות האש"ל שנטע אברהם "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל העולם" ועל מהותו מצאנו מחלוקת בין רב ושמואל "חד אמר פרדס להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה וחד אמר פונדק לאכסניא ובו כל מיני פירות". המטרה העיקרית של אברהם בנטיעת האש"ל היתה גשמית, לספק לאנשים צורך בסיסי של מזון ושתיה. אך בצד זאת היתה לו גם מטרה רוחנית, ועל כך מעיד המשך הפסוק "ויקרא שם בשם ה'". שעליו אמרו בתלמוד "מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם וכי משלי אכלתם, משל אלקי עולם הודו שבחו וברכו לה' שאמר והיה העולם". דהיינו, באמצעות האש"ל הפיץ אברהם את האמונה בבורא עולם.
את הביטוי "ויקרא שם בשם ה'" מצאנו גם בפרשת לך-לך. אברהם אבינו הגיע מחרן לארץ ישראל והלך מצפונה לדרומה, וכאשר הגיע לשכם בנה מזבח המשיך לבית אל וגם שם בנה מזבח "ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'" וכך גם כאשר הגיע לאלוני ממרא. אך כאשר הגיע לבאר-שבע, נטע אש"ל מדוע איפוא שינה אברהם ממנהגו ולא המשיך את מסורת בנית המזבח.
אברהם אבינו אבי האומה מהווה סמל לקרוב רחוקים לעבודת הקב"ה ועל הפסוק "ואת הנפש, אשר עשו בחרן" אומר המדרש "אמר רבי אליעזר בן זמרא אם מתכנסים כל באי עולם לבורא אפילו יתוש אחד אינן יכולים לזרוק בו נשמה ואת אמרת ואת הנפש אשר עשו בחרן אלא, אלו הגרים שגיירו, אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים". הוא ראה את יעודו בהפצת האמונה בבורא עולם ובקרוב רחוקים לעבודת הקב"ה. זו היתה האסטרטגיה שלו. אך הטקטיקה היתה שונה, בהתאם לנסיבות הזמן והמקום. בבואו לארץ ישראל, זהה אברהם אז את המצב הרוחני כבעיה העיקרית. אנשים עבדו לעץ ואבן, לעבודת אלילים ובמטרה לתת להם מענה רוחני, הוא בנה מזבח ובאמצעותו קרא בשם ה', לקרב אנשים לעבודת בורא עולם. כך היה כאשר הגיע לשכם ואח"כ לבית אל. אולם בינתיים הוא התוודע לבעיה חברתית ותרבותית, שקיימת בתקופה זו, שבאה לידי ביטוי בהתרחשויות בסדום ועמורה. סדום העיר שהפכה לסמל הרשע ולאטימות חברתית, וכתוצאה מכך נהרסה כליל. לכן, כאשר הגיע אברהם לבאר שבע הוא זהה מיד, כי הבעיה היא חברתית ולא רוחנית. ולכן, נטע אש"ל ובאמצעות האנטיתזה לסדום ועמורה. האש"ל, הנתינה הגשמית, ספוק הצרכים הפיזיים – הקריא את שמו של הקב"ה ובאמצעותו קירב אנשים לעבדות הבורא.
עצים מאש"ל זה, לקח אתו נכדו של אברהם, יעקב, כאשר ירד מצרימה לראות את יוסף בנו.התורה מספרת "ויסע ישראל וכל אשר לו ויבוא באר-שבע". על כך מעיר המדרש "לאן הלך? א"ר נחמן הלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקנו בבאר-שבע". לקראת ירידתו למצרים, לארץ נכריה וזרה, לתרבות שונה, סביבה שאין בה אוירה יהודית, הבין יעקב אבינו, שצריך לקחת סמל לבני ישראל היורדים למצרים לסביבה נכריה. ולכן לקח את האש"ל, שקרב רחוקים לעבודת הבורא, מתוך מטרה לשמר את הזהות היהודית בקרב היורדים מצרימה..עצים אלו, שהוריד מהם, בנו את עצי השטים במשכן, כפי שמעיד המדרש: "אמר רב לוי הבריח והתיכון שנים ושלשים אמה היה בו מהיכן מצאו אותו לשעה? אלא מלמד, שהיו מוצנעין עמהן מימות יעקב אבינו".
טרם מותו, בעת שיעקב אסף את בניו ואמר להם דברי פרידה, נתן להם גם את העצים שהביא עמו למצרים והיו מוצנעין אתו ואמר להם, מהם תבנו את עצי השטים. נמצאנו למדים, כי מעציו של האש"ל, אשר נטע אברהם בבאר-שבע, נטל יעקב ברדתו למצרים ומהם בנו את ארון השטים.
תש"ע
