לקרוא בשם ד'

מעשה אבות סימן לבנים – הליכתו של אברהם אבינו וממשיכי שושלתו בארץ ישראל הייתה בעלת משמעויות רבות. אחת המשמעויות העיקריות המצוינת בתורה היא הקריאה בשם ד': "ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה, בית אל מים והעי מקדם, ויבן שם מזבח לד' ויקרא בשם ד'. מהותה של הקריאה בשם ד' ומשמעותה לא נכתבה במפורש בתורה, ועל כן נפתחו אפיקים רבים כדי להבינה. ניתן לסמן שני אפיקים מרכזיים. הרמב"ם, כדרכו, הדגיש את הקריאה הפילוסופית והתיאולוגית בשם ד', והבשורה שיש בקריאה זו כנגד עבודת האלילים: "…ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם, ולהודיעם שיש שם א-לוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא, שנאמר ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם…" (הלכות עבודה זרה א). החשיבות העליונה של הקריאה הזו היא העובדה שהעולם לא ישפיל עוד את עצמו בעבודה הזרה ובהשתחוואה למעשה ידי אדם, אלא יתרומם אל הקריאה בשם ד', ואל המשמעויות האמוניות של הקריאה הזו. ואכן ראשונים רבים התייחסו לחשיבות הפרסום של שמו של הקב"ה, ולעובדה שאברהם אבינו היה הראשון שעשה זאת.
אולם הקריאה בשם ד' אינה נוגעת בפילוסופיה בלבד. שמו של הקב"ה משמעותו גם ההתנהגות המוסרית והערכית בעולם. המדרש קושר בין האשל שנטע אברהם בבאר שבע, ובין הבשורה שיצאה מאשל זה: "על דעתיה דרבי נחמיה דאמר אשל פונדיק – אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים, ומשהיו אוכלין ושותין אמר לון בריכו, והן אמרין מה נימור, ואמר להון ברוך א-ל עולם שאכלנו משלו…". את המדרש הזה אין לפרש כמניפולציה, וכניצול לא הוגן של מצוקת אנשים שנזקקו למאכל ולמשתה. אברהם אבינו לא רימה אותם, ולא בא עליהם בעלילות דברים. להפך, אברהם אבינו לימד אותם בפועל מהי המשמעות של הקריאה בשם ד'. העובדה שהוא נטע אשל ואירח אורחים במדבר החם ובמקום צימאון אשר אין בו מים היא היא המשמעות של הקריאה בשם ד' – עשיית מעשה חסד, צדקה וצדק. בכך הוא לימד כי האמונה בריבונו של עולם אינה נותרת בשאלת התודעה השכלית והדביקותית שבין אדם למקום, כי אם עוסקת בתיקון עולם במלכות שד-י, ובהפיכת העולם בו אנו חיים לעולם טוב יותר ומאיר יותר.
אף אנו קרואים ללכת בעקבות אברהם אבינו ולקרוא בשם ד'. הקריאה שלנו אף היא צריכה להיות קשורה לשני המישורים. המבקש לשאת את שמו של הקב"ה בעולם ייטיב לעשות אם יראה את הקריאה הזו כמשימת חייו. במישור האחד – חשיפת עולמה של האמונה בפני העולם כולו, הוצאתו ממאסרי החילון והעצמתו בעולמות הקודש המחוברים אל ריבונו של עולם. במישור השני – ראיית משימת חייו בהפיכת עולמנו זה לעולם טוב יותר ומאיר יותר, והליכה בדרכיו של אברהם אבינו המביא ברכה לעולם – "ונברכו בך כל משפחות האדמה". זו שאלה שכל יהודי שהוא מצאצאיו של אברהם אבינו עליו השלום מחויב לשאול את עצמו – האם הוא מביא ברכה לעולם ? האם הוא הופך את העולם הזה למקום ראוי יותר לבעלי צלם אלוקים לחיות בו ? האם הוא קורא באמת בשם ד', או שחס ושלום נהפך שמו של הקב"ה לחרב פיפיות, והיא מביאה בכנפיה אך רוע וצרות-עין ומחלוקת וקרע ?! נקרא אפוא כולנו בשם ד' אלוקי ישראל על שתי המשמעויות של קריאה זו, ונמשיך לצעוד בדרכי אברהם אבינו.
תשע"ד