הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)העולם אינו מחולק בחלוקה סטריאוטיפית – היהודים צדיקים והגויים רשעים. בכלל חלוקות מסוג זה אינן עולות יפה בשעה שאנו בוחנים את המציאות ואת התורה כאחד. את זה אנו למדים מפרשת השבוע שלנו בצורה חדה ביותר: אבימלך המתבשר כי "הנך מת על האשה אשר לקחת והוא בעלת בעל" טוען כלפי ריבונו של עולם "א-דני הגוי גם צדיק תהרג ?!", וזוכה לתעודת יושר מריבונו של עולם: "גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשך גם אנכי אותך מחטו לי, על כן לא נתתיך לנגע אליה". על אף שיש בה הגבלה מסוימת, ורש"י מעיד עליה, הרי שמדובר בדברים שכל אחד מאתנו מייחל כי ריבונו של עולם יעיד כך עליו. לא זו בלבד, אלא שהמדרש מדגיש את העובדה שאבימלך התגבר על יצרו דווקא בשל התערבות א-לוהית, ואף על פי כן עולה מהתנהגותו שלא ניתן לשייך אותו לעולם הרשע באופן מוחלט, גם לא לאור הסיפורים הבאים בענייני הבארות. נכון יותר לומר כי מדובר בתמונה מורכבת ועמוקה מאוד. זו גם הסיבה שהביאה את אברהם אבינו לקיים מערכת יחסים מורכבת עם הגויים: נתק מוחלט מפרעה, וקשר עם ענר אשכול וממרא; סרוב להצעת מלך סדום ויחסים עם אחוזת מרעהו וכדו'.
אברהם אבינו קובע בהתנצלותו "רק אין יראת א-להים במקום הזה והרגני על דבר אשתי". האם התברר כי אברהם אבינו צדק בדבריו ? שוב, התמונה מורכבת. עצם העובדה כי צריך לחשוש בארצו של אבימלך מפני העוול של הריגת אדם ולקיחת אשתו מלמדת כי יש אמת מסוימת בחששו של אברהם אבינו ע"ה; מאידך גיסא, בסופו של דבר התברר בסיפורנו כי אברהם אבינו חשש לחינם, וכי אבימלך לא היה לוקח את שרה אם אכן היה יודע את העובדות כולן. לא זו בלבד, אלא שאבימלך אף חש כי ביכולתו לטעון טענות כנגד אברהם אבינו ע"ה, ואברהם אינו דוחה את דבריו בקש, אלא משיב לו ומתנצל ומבאר את התנהגותו. כל זה מלמד כאמור כי העולם אינו נחלק בצורה החדה הזו. יש צדיקים באומות העולם, וממקומות אחרים בתנ"ך אנו למדים כי יש רשעים גדולים לצערנו בעם ישראל. צדיקים אלה שבאומות העולם זוכים לשכר א-לוהי. אפילו ריה"ל, שהוא מהמדגישים ביותר את ההבדל שבין יהודי לגוי הדגיש: "אמר החבר: לדעתנו אין אדם בעולם בן איזו אמה שיהיה אשר לא יגמלהו האלוה שכר טוב על מעשיו הטובים…".
אנו זקוקים לדרכו של אברהם אבינו גם היום. מחד גיסא, אנו פוגשים אנטי-יהודיות ההולכת וגוברת באומות העולם, המתחפשת בתחפושת ביקורת על מדיניות מדינת ישראל, ושוב צפות עלילות הדם והרדיפה הסגולית הפנימית של האומה הישראלית. מאידך גיסא, אסור לנו להתמלא בשנאת גויים ובהתנכרות מוחלטת מעולמם. הנימוקים לכך אינם שייכים לעולם הכדאיות בלבד, כי אם הם נימוקים מהותיים ביותר. ממשנת הראי"ה למדנו כי אפילו בעבר היה זה "דבר מפורסם שהיה בין הראשונים יודעי דעת אלהים, נביאים, וגדולי הרוח, מתושלח, חנוך, שם ועבר וכיו"ב, וכי אפשר הוא שלא פעלו כלום על בני דורם אף-על-פי שלא הוכרה פעולתם כפעולתו הגדולה של "איתן האזרחי" אברהם אבינו ע"ה" – אפשר שאנו נקבל הרבה מאוד מעולם זה. לא זו בלבד, אלא שאחד מייעודי האומה הישראלית הוא לקרוא בשם ד' בעולם כולו, ולא ניתן לאחוז בזה, ובד בבד לטעון כי כל אומות העולם רשעיות הן ושונאות ישראל הן. כמו בכל עניין ועניין מלמדת אותנו פרשה זו כי חובה עלינו לפתח תפישת עולם עמוקה – להכיר בשנאה ובעוינות ולא להתפרס בפניה, ולהכיר בצלם הא-לוהים וביסודות המוסר והצדק הקיימים גם באומות העולם ולהתחבר אליהם. כך אנו הולכים בדרכו של אברהם אבינו ע"ה.
תש"ע
