פטירת שרה כחלק מנסיון העקידה

פטירת שרה כחלק מנסיון העקידה
הרב בנימין זאב מונק – מנהל "מכון ירושלים לחזנות"

מי אינו מכיר את הסיפור על חנה ושבעת בניה השאוב מן הגמרא במסכת גיטין? סיפור מזעזע על גבורתה של אשה אשר באומץ לב הקריבה בזה אחר זה את כל בניה כדי לא לעבור על האיסור החמור של עבודה זרה. הגמרא מסיימת את הסיפור הטראגי הזה – כאשר האם האומללה נפרדה מבנה הקטן האחרון רגע לפני הוצאתו להורג – במילים הבאות: "אמרה לו: בניי, לכו ואמרו לאברהם אביכם אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות! אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה. יצתה בת קול ואמרה: (תהלים קי"ג) אם הבנים שמחה" (גיטין דף נז עמוד ב).
סיפור זה מותיר אותנו עם שאלה קשה: אברהם אבינו הוא האיש שעמד בעשרה נסיונות קשים ובראשם נסיון העקידה. אנו מזכירים את המעשה הזה מידי יום לפני התפילה (ב"קרבנות"), בראש השנה הוא אף מהווה "טיעון" מרכזי לצידוקנו במשפט. מה הגדלות המופלאה כל כך במעשה זה? האם אברהם איבד באמת את בנו, והלא היה זה רק נסיון לרגע קט! האם אפשר להשוות אותו לנסיון המר לאלו שאיבדו באמת את כל היקר להם – כגון אשה זו ורבים אחרים אשר איבדו והקריבו – בפועל – את כל היקר להם?
יש העונים על שאלה זו בתשובה כי אברהם היה הראשון שאכן היה מוכן להקריב את בנו משוש חייו על מזבח האידיאלים שלו. במעשה זה הוא הוריש לנו את תכונת מסירות הנפש – שעברה הלאה מדור לדור ובזכותו של אברהם. צידוק לתשובה זו אנו מוצאים בפירושו של בעל ה"תוספות יום טוב" למסכת אבות בפרק חמישי שם מובא לראשונה הביטוי "אברהם אבינו": "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו – ועמד בכולם". כותב על כך בעל ה"תוספות יום טוב": "אברהם אבינו: שאנו זוכים ומקבלים טובה בזכותו… לפיכך קראו התנא בכאן אבינו". במילים אחרות, במעשיו הוא הוריש לנו את התכונות הללו ולכן אנו מזכירים אותם כלפי ה'.
אך יתכן ויש תשובה נוספת מעבר לכך. במבט ראשון נראה שהנסיון של אברהם אבינו היה עצם העקידה של בנו האהוב והאפשרות האיומה שהוא עצמו יוביל את בנו למוות. ברור אכן שזה היה חלק גדול בנסיון – אבל היה חלק נוסף שאולי היה אף קשה הימנו – נסיון כבד באמונה. נתאר לעצמנו: אברהם משעבד את כל כוחות נפשו, כובש את רחמיו על בנו יחידו, מוביל אותו למקום העקידה ואף לא מספר לו מאומה – הכל בכוונה תמימה כמו שנאמר: "וילכו שניהם יחדיו". לאחר מכן בא הרגע הנורא – או אז עוצר בעדו הקב"ה. והנה מה כתוב לאחר מכן? השם מברך את אברהם בברכות נאמנות ומבטיח לו הבטחות והתחייבויות שאין כמותן: "בי נשבעתי… כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך יחידך, כי ברך אברכך… וכו' וכו'. הבה נראה: הקדוש ברוך הוא נשבע לאברהם "כי ברך אברכך"! – ומה קורה מיד לאחר מכן? הדבר פשוט מדהים! – אברהם חוזר למקומו – ומתבשר על פטירת שרה!
האם נוכל לתאר לעצמנו את הרגשתו של אברהם לאחר מסירות נפשו שאין כמותה – לאחר ההבטחות שאין כמותן מאת השם – האם זהו שכרו? – ובכך עדיין אין די. האיש שהקב"ה הבטיח לו אדנות ובעלות על כל הארץ – נאלץ להתמקח כתגר על חלקת קבר ולשלם בעדה מחיר של ארבע מאות שקל טבין ותקילין. הרבה מאד אנשים היו נשברים כאן לחלוטין! יתכן וזהו הנסיון האמיתי של "העקידה" – פטירת שרה. למרות השאלות והתמיהות – אברהם עומד נחוש באמונתו. עדיין הוא זקוף ואיתן בדעתו: ה' אמת ותורתו אמת. זוהי אכן אמונה שאיש לא יכול להתחרות בה ואותה אנו מזכירים כדי שיזכור לנו ה' את הברית ואת החסד ואת השבועה – אשר נשבע לאבותינו.
תש"ע