'לשוח בשדה' – תפילה מהשטח

בגמרא במסכת ברכות (כו ע"ב) מצוטטת ברייתא המייחסת את תקנת התפילות לאבות, וזו לשונה:
תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא: אברהם תקן תפלת שחרית – שנאמר וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה' ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: 'ויעמד פינחס ויפלל'; יצחק תקן תפלת מנחה – שנאמר: 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב', ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר: 'תפלה לעני כי – יעטף ולפני ה' ישפך שיחו', יעקב תקן תפלת ערבית – שנאמר: 'ויפגע במקום וילן שם', ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר: 'ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע – בי.
בפסוקים המובאים בברייתא מודגשת ההבחנה, בין תפילותיהם של אברהם ויעקב ובין תפילתו של יצחק. בעוד שתפילותיהם של אברהם ויעקב מתקיימות ב"מקום מסוים" הרי שתפילתו של יצחק מתקיימת ב"שדה", ברשות הרבים ולא במקום סגור ומוצנע.
תפילתו של יצחק היא תפילת מנחה, וכבר הרבו חז"ל לשבח את תפילת מנחה מכל התפילות: "ואמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה". (ברכות ו' ע"ב)
הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל מסביר, שתפילת מנחה שונה במהותה משחרית וערבית. אדם מתפלל שחרית בטרם צאתו לעבודה, ולאחר שובו מהעבודה מתפלל ערבית. בדרך כלל, התפילות הללו הן תפילות המתקיימות בבית הכנסת, הסמוך לביתו של האדם. לעומת זאת, תפילת מנחה תופסת את האדם בעיסוקיו וטרדותיו. בשעה זו, מתגבר הוא כארי ומסיר את טרדותיו ומכוון לבו לאביו שבשמים. תפילת מנחה מעידה, שעבודת ה' אינה מנותקת מהעיסוק היומי של האדם.
יצחק יוצא לשדה, הוא מוטרד משליחותו של אליעזר, אבל על מות אמו, והוא מודאג מהעול הכבד הנופל על כתפיו כמחליפו של אברהם אביו. יצחק בוחר לצאת לשדה באמצע היום בזמן שהטרדה מעיקה והתעסוקה מלאה ושופך שיחו לפני קונו.
נראה, שניתן להצביע על עדיפות נוספת של תפילת מנחה על פני שאר התפילות. ר' נחמן כותב: "דע! כשאדם מתפלל בשדה אזי כל העשבים כולם באים בתוך התפילה ומסייעים לו ונותנים לו כח בתפילתו וזה בחינת שנקראת התפילה שיחה בחינת שיח השדה" (ליקוטי מוהר"ן תנינא י"א). כאשר אדם יודע ומכיר את שבילי השדה אזי כל הבריאה מתלווה לתפילתו "הללו את ה' מן הארץ ההרים וכל הגבעות עץ פרי וכל ארזים .. ". אולם לא דיה בתפילה בשדה, אלא זקוק הוא האדם להתחבר לסביבתו וכלשונה של הגמרא: "לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות". (ברכות לא ע"א)
כאשר אדם מתפלל בבית המדרש יתפלל בבית שיש בו חלונות היכולים להשקיף החוצה. לא יתפלל כאשר הוא מנותק מסביבתו, אלא יהיה מחובר בנימי נפשו אל הסביבה שבה הוא חי. אדם לא רק צריך לשוח בשדה אלא לשוח בשבילי העיר להכיר את העם, ולדעת לשלב את צרכי הרבים במסגרת תפילתו.
בתקופה זו מתעצמות הטרדות, המשבר הכלכלי מתפשט בכל העולם, וקשה עדין לאמוד את נזקיו וגרורותיו. ייתכן, שייכנסו למעגל האבטלה רבים וטובים ותרד איכות החיים במשפחות רבות.
תפילת מנחה מתקיימת ברשות הרבים, בשעה שבני אדם מצויים בעבודתם. היא מתקיימת בהפסקת עבודה במפעל, בשדה, במשרד ובכל מקום שיש בו אנשים. קיימת אפשרות מיוחדת של התבוננות מסביב , של הקשבה למצוקות, ולשימת לב לצרכים מיוחדים. האטמוספרה הזו מעצימה את להט התפילה, ומעודדת לתפילה על האחר על מצוקותיו בבחינת כל המתפלל על חברו הוא נענה תחילה.
תש"ע