איזה מקומות בארץ שלנו על פי חוק?

מערת המכפלה היא אחד משלושת המקומות הקדושים לישראל, שנרכשו בכסף מלא על ידי אבות האומה. על הפסוק "וישקול אברהם לעפרון את הכסף" אומר המדרש: "זה אחד מ-ג' מקומות שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן: מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף…" (ב"ר ע"ט, ז).

דברי המדרש הללו נראים תמוהים לנוכח המציאות של זמננו. הר הבית הפך להיות לב לבו של הסכסוך הישראלי-ערבי, חברון מהווה חממה לגידול טרור רצחני, וקבר יוסף בשכם מהווה מוקד התנגשות מתמיד, ומאז שנת 2000 הוא מסמל השתלטות פלסטינית על מקומות מפתח בלב הארץ. נראה שדברי המדרש לא באו להקנות לנו קלף מיקוח מנצח, אלא לחזק את אמונת בני עמינו בדבר זיקתם לארץ וזכויותיהם בה, באמצעות הדגשת בעלותנו החוקית על האתרים המרכזיים שבלב הסכסוך.

בה בעת המדרש מפנה את תשומת ליבנו גם לעיקרון שהדרך האידיאלית לשליטה בארץ עוברת דרך עשיית צדק, והתנהלות על-פי חוק. אברהם מתעקש בפרשתנו לקנות את מערת המכפלה בכסף מלא, ומשלם ארבע מאות זוז במטבעות משובחות שמתקבלות בשווקי הסוחרים. יעקב קנה חלקת אדמה בשכם במאה קשיטה (בראשית יב, ו), חלקה בה עתיד להיקבר יוסף (יהושע כד, לב). דוד וויתר על שימוש בסמכותו השלטונית, ושילם חמישים שקלי כסף כדי לקבל בעלות חוקית על גורן ארוונה היבוסי, עליה הוקם המקדש (שמואל ב, כד). אברהם, יעקב ודוד התעקשו להיאחז בארץ בכוח הזכות ולא בזכות הכוח. הם היו מוכנים לשלם מחיר משמעותי כדי להראות לתושבי הארץ שהם מעוניינים ללכת בדרכי שלום ולקיים עמם יחסי שכנות נאותים.

לשלושת גדולי האומה הללו, היה מכנה משותף בולט בכפל המעמד שאפיין אותם. תושבי הארץ ראו אותם כתושבים רמי מעלה הראויים ליחס של כבוד, אולם בתפיסתם העצמית הם הגדירו את עצמם כגרים בארץ. אברהם התקבל על ידי בני חת בכינוי "נשיא א-לוהים אתה בתוכנו", אך למרות זאת הוא הכריז באזניהם: "גֵּר ותושב אנוכי עמכם". יעקב זכה לכך שהכול יראו מפניו: "ותהי חתת א-לוהים על הערים אשר סביבותיהם" (בראשית לה, ה), אך למרות זאת בעומדו לפני פרעה הוא דיבר על "ימי שני מגוריי" בארץ, וכוונתו, כפי שפירש רש"י: "כל ימי הייתי גֵּר בארץ" (בראשית מז, ט). דוד היה מלך הארץ, ועם זאת כינה עצמו "גר": "גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ" (תהילים קיט), "גר אנכי עמך" ועוד.

נראה, שהיה כפל פנים גם בתודעתם העצמית של אברהם, יעקב ודוד. מול תושבי ארץ ישראל הם ראו עצמם כבעלי מעמד איתן המגובה בהבטחה א-לוהית. אברהם יודע שהוא מוערך כ"נשיא א-לוהים", יעקב מודע לאימת א-לוהים שמוטלת על תושבי הארץ, ודוד הוא מלך השולט בארץ ביד רמה. יחד עם זאת הם לא שוכחים שהם על תקן של גרים בארץ השייכת לבורא עולם.

תודעת הגרות הזו היא תנאי הכרחי לישיבה בארץ ישראל. עמד על כך רבי ישעיהו הורביץ בספרו 'שני לוחות הברית' המסביר שהשם 'ארץ כנען' הוא מלשון כניעה, ולדבריו "יושבי הארץ צריכין להיותן בהכנע וכמו גרים, לא יעשו העיקר להתיישב באיתן מושבו… וזהו 'כי גרים ותושבים אתם עמדי', בשעה שאתם רוצים לישב בשלוה תהיו גרים" (של"ה פרשת לך-לך, תורה אור, ב).

הבסיס העיקרי לדברי השל"ה מופיע בפסוק "כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא כה, כג) שנאמר במצוות שמיטה ויובל. מצוות אלה, המתקיימות רק בארץ ישראל, מהוות משקל נגד לתודעת הבעלות ולתחושת העוצמה של בעלי המקרקעין, והן מחזקות את תודעת הגרות מול הבורא, שאמר "כִּי לִי הָאָרֶץ" (שם).

דווקא בארץ בה יש לעם ישראל זכויות היסטוריות הנובעות כבר מספר בראשית, יש צורך להטמיע את ההבנה שאנחנו רק גרים, ודווקא עמדה זו של הכנעה וענווה היא שמחזקת את אחיזתנו בארץ כנען. כפל התודעה של אברהם, יעקב ודוד, שהקנו לנו את זכויות הקניין בארצנו, צריך להיות מרכיב מרכזי בתפיסות היסוד של מדינת ישראל ואזרחיה. עוצמת הרכות במעמדנו מול בורא עולם, וההתנהלות בעולמו בדרכים של חוק וצדק, הוגנות ויושר, הן שמקנות לנו את העוצמות המוסריות הדרושות  בעמידה על זכויותינו מול אויבינו.

(חיי שרה תשפ"ג)