הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)מאמר ראשון בסדרה
אחד הנושאים שמרכזים סביבם תשומת לב רבה בשנים האחרונות בציבור הציוני-דתי הוא שאלת ה"ממלכתיות". ליתר דיוק, שאלת המחוייבות הדתית למדינת ישראל ולחוקיה, מכח ראייתה כחלק מתהליך גאולה א-להי. אלה השוללים את ה"ממלכתיות" סוברים שמדינת ישראל איננה, הלכה למעשה, כסא ה' בעולם, וממילא אין לראות במנהיגיה דמויות שזכו להסכמה א-להית על מנהיגותם. מגישה זו נגזרות התנהגויות שונות ומגוונות, שלא כולן מאפיינות את כל מי שדוגל בעמדה לא-ממלכתית (זלזול בחוקי המדינה, זלזול במנהיגי המדינה ובסמליה, התעלמות מפקודות הצבא והמשטרה, הרחקת סממני קדושה ושמחה או עצב מהחגים הלאומיים הרשמיים, כדוגמת יום העצמאות, יום הזכרון וכו'). מן העבר השני, העמדה הממלכתית גורסת שמדינת ישראל היא גילוי א-להי, חלק מתהליך הגאולה הכולל שהובטח לאבותינו מקדמת דנא. משכך, יש לראות במדינה, בסמליה ובחוקיה אותות רוחניים מחייבים.
מיותר לציין שהשאלות הללו נוגעות לא רק למדינה כשלעצמה, אלא גם לתודעת הערבות עם תושבי המדינה היהודים האחרים. הדבר בא לידי ביטוי בשאלת אחדות הגורל והשותפות במהלך א-להי כולל או לאו, וכן בהיבטים אחרים של החיים במדינה.
כפתיחה לדיון בסוגיה אבקש לבחון את תקפותה של המחשבה הלא-ממלכתית מבחינה היסטורית. אחת הבעיות עימן מתמודדות תנועות מחאה היא תופעת הרומנטיזציה של העבר, רומנטיזציה שפעמים רבות בינה לבין המציאות אין קשר עמוק, אם בכלל. דומה שבסוגייתנו הפער בין המציאות לאשליה שנרקמת סביבה גדולה ביותר. המתבונן בתולדות ישראל המובאים בתנ"ך יתקשה למצוא מלכות מושלמת, אותה מלכות כלפיה אכן יש לנהוג בממלכתיות, מלכות שמקיימת לחלוטין את דבר ה' וחוקיו. מיהו המלך שעונה לקריטריונים? דומה שכלי בסיסי בהקשר זה הוא שימושו של התנ"ך במילת המפתח "משיח" בהקשר זה. המלך הראשון המכונה "משיח" איננו אלא שאול (שמואל א ב, לה; שם כד, ו; שם כו, ט, ועוד). יתר על כן, ראו עד כמה הקפיד דוד בכבודו של שאול משיח ה', גם כאשר הלה ביקש להורגו נפש, השליך עליו חניתות והרג עיר שלימה בשל שיתוף הפעולה של חלקים ממנה עימו. זהו אותו שאול שבאחרית ימיו, הגם שהקפיד על ניקוי הארץ מתועבות האלילות, מסר עצמו לבעלת אוב, וביקש את סיועה. אמנם, שאול הקפיד על קיום מצוות, ונמנע מלפקוד את בני ישראל (נחזור לנקודה זו, בה נכשל דוד המלך), אולם הכתוב עצמו אומר (שמואל א טו, יא): "נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים", והדברים מדברים בעד עצמם.
המלך הבא שנקרא "משיח" היה, כמובן, דוד המלך, אולי המשיח האולטימטיבי. אולם, המתבונן בשמואל ב, מוצא כמה וכמה נקודות בהן הלך דוד בדרך המנוגדת לרוחה של תורה. מובן שלא כאן המקום להרחיב בקטגוריה על משיח ה' (שכן כפי שאבהיר בהמשך, גישתי היא שאין בדברים אלה בכדי לפגוע בייחוסו ובמשימתו הרוחנית), אך אי אפשר להתעלם מכמה נקודות קשות, וביניהן סוגיית בת שבע ואוריה החתי (ראו קדושין מג, א!), שאלת מפקד בני ישראל, ועוד. תקוותי שהקורא לא יחשוד בי בסברת "תנ"ך בגובה העיניים", שכן דבריי בנקודות אלה יונקים מדברי חז"ל, כידוע לכל בר בי רב. בקיצור, הגם שמלכות דוד נהגה ככלל בדרכה של תורה, אי אפשר להתעלם מכמה וכמה היבטים של תוכחה שהיא היתה ראויה להם.
בולט הדבר עוד יותר באימפריה האידיאלית של תקופת התנ"ך, מלכות שלמה. שלמה המלך, החכם מכל האדם, המנהיג האדיר של עם ישראל, נכשל בכשלונות קשים ובולטים, עד כדי כך שלפי חז"ל הוא הודח ממלכותו (גיטין סח, ב)! בין אם נבין את אגדת חז"ל כפשוטה (זו לא מגמתי), ובין אם נבין שחז"ל ראו בהתנהגותו של שלמה המלך באחרית ימיו ככזו שמשקפת השתלטות של אשמדאי מלך השדים עליו (!), ניכר שיש כאן יותר מנימת ביקורת חריפה. זאת ועוד, הכתוב מאשימו בעבודה זרה (ראה מלכים א, תחילת פרק יא, ובעיקר פס' ו-י). עד כדי כך הגיעו הדברים לאמירות קשות מצד ה' (שם, יא-יד):
"וַיֹּאמֶר ה' לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ. אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה. רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי".
אף חזקיהו, מי שעל פי הגמרא היה מועמד להעשות משיח (ראה סנהדרין צד, א), נכשל, ונמנע ממנו לההפך לכזה. כשלונו היה הן בהתנהלותו האישית (חוסר יכולתו לומר שירה) והן בהתנהלותו המדינית, ובכניעתו חסרת הפשר לגורמי כח חיצוניים (נשמע מוכר?).
כאמור, דברים אלה לא נאמרו בכדי לבקר את מנהיגי האומה, אלא אדרבה, בכדי להראות שחרף חולשותיהם אנושיות, הקב"ה ראה בהם מנהיגי האומה, משיחי ה', ומנהיגי מופת. הביקורת על כך שמדינת ישראל איננה הולכת באופן מלא בדרך התורה (בשבועות הקרובים נבחן עד כמה יש אמת בביקורת זו), ומשכך אין לסור באופן מלא למנהיגיה, אין לה אחיזה במציאות. הקב"ה מצפה מעמו לראייה מורכבת ולא חד-מימדית, להבנה שמנהיג הוא בן-אדם, וחובת הציות לו איננה תוצר של החיבה שאנו רוחשים לו, כי אם מתוקף מעמדו כמנהיג האומה הישראלית, ממלכת כהנים וגוי קדוש, כסא ה' בעולם.
תש"ע
