עם שיבתו של יעקב אבינו לארץ ישראל דומה היה כי בית יעקב מתמוטט לחלוטין: שמעון ולוי פועלים נגד מדיניות אביהם בשכם, ואף גוררים את כל האחים אחריהם; אשתו האהובה של יעקב – רחל אמנו ע"ה – נפטרה עם בואם לארץ ישראל; ראובן שוכב את בלהה, יהא הפירוש של שכיבה זו אשר יהיה; אחד מבניו של שמעון נקרא "שאול בן הכנענית" – ללמדך שנשא כנענית; לא הוא לבדו נשא כנענית, אלא גם יהודה יורד מאת אחיו ונושא בת איש כנעני ושמו שוע; סכסוך אחים קשה פוקד את בית יעקב: אחד מבניו חולם חלומות המביאות לכך שיעקב גוער בו, והוא אף מביא את דיבתם רעה אל אביהם, ואילו אחיו אינם יכולים לדבר אותו לשלום; בנו האהוב – יוסף – טרוף טורף (לפי הבנתו של יעקב אבינו), ואילו האחים יודעים כי הם זרקו אותו לבור על מנת להורגו, ואולי היו אלה שמשכו אותו מהבור ומכרוהו לעבד במצרים; שמעון נאסר במצרים; בנימין מוצא מתחת ידי אביו על אף הפחד הגדול של "עלי היו כולנה"; יוסף – בנו של יעקב – נושא אישה מצרית ומוליד ממנה שני בנים, ששמותיהם מבטאים התנתקות מבית אביו ומארץ ישראל, ועוד ועוד. מי שאינו מכיר את המשך הסיפור מלכתחילה מצפה בעת קריאת התורה לשמוע על מותה הסופי של המשפחה כמשפחה, וההמשך עשוי להיות (כפי שהיה בעשרים ושניים הדורות הקודמים) רק דרך אחד מהבנים הממשיכים.
ואילו בפרשתנו מתברר כי כל זה היה מצג שווא, וקריאה שגויה של המציאות. בפרשתנו אנו מוצאים את כל בני יעקב עומדים סביב מיטתו ומתאספים לשמוע את מה שיקרה ב"אחרית הימים". לא זו בלבד, אלא שגם לאחר מותו, ועל אף העובדה שהאחים חוששים מאוד כי יוסף יתנקם בהם – לא זה מה שקורה, אלא להפך: יוסף ממשיך לדאוג להם ורוצה בטובתם. מתברר אפוא כי על אף הקרעים הגדולים כולם בני אב אחד הם, והם מתלכדים מחדש.
מה הביא לליכוד מחודש זה ? נראה כי היו שותפים לו כולם. האחים היו שותפים בו בצערם על מכירת יוסף ("ויאמרו איש אל אחיו: אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת"); יהודה מוכן לשבת כעבד תחת בנימין כדי שלא לראות בצרת יעקב; יוסף לא יכול עוד להתאפק, והכריע להפסיק את מסע העינויים שהעביר בו את אחיו ולהתגלות בפניהם. לא זו בלבד, אלא שאין הוא נוקם ונוטר כי אם להפך – דואג לאחיו, מבקש את טובתם, ומתפייס עמהם; יעקב אבינו אינו מעניש את בניו על מכירת יוסף, ואף שהוא אומר דברים קשים מאוד (בעיקר כלפי שלוש בניו הראשונים) הוא לא מוציא אותם מכלל המשפחה. אלו הכלים בהם מתפייסים ובונים את העולם המשפחתי מחדש.
והדברים ברורים: אי אפשר לבנות קשר משפחתי מחודש ומאוחד כאשר כל אחד נושא את הנקמות והשנאות, הכעסים והתביעות. כך אולי אפשר לבנות עולם של צדק, אך בוודאי לא עולם של שלום ושל התכנסות כללית סביב מוקד אחד. השפה היחידה המאפשרת את האחדות היא שפת הויתור, ההסכמה, הפשרה, ההבנה כי העולם לא מתנהל לאור מבט אחד בלבד, והכוחות השונים הקיימים בעולם מושכים לכיוונים שונים, ודווקא משום כך יש צורך חיוני להבין כי האחדות המלאה מחייבת שפה אחרת. כמה אנו זקוקים לכך כיום – גם כשאנו עוסקים בנושאים שונים בתוך הציונות הדתית, ועוד יותר בשעה שאנו עוסקים ביחסים הפנימיים בתוך כל עם ישראל. יהיו נא יוסף והשבטים מורי דרך לעמידה המשותפת סביב מוקד אחד, ומכוחם נתברך.
תש"ע
שפת האחדות מול שפת ההתפוררות
השארת תגובה