מערכת שבתוןנח וקיללת האדמה
נחום אורן, קהילת "ניגוני חיים", פ"ת
למך אביו של נח קראו כך בגלל קיללת האדמה: "וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'" (ה, כ"ט). קיללת האדמה אליה מכוון אביו של נח היא זו הקשורה בחטאו של אדם הראשון: "וּלְאָדָם אָמַר כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב." (ג, י"ז- י"ט). הרשב"ם מסביר שלפי סדר עולם, נח נולד לאחר פטירתו של אדם הראשון, ומוסיף החזקוני: "שהרי נאמר לו לאדם: "ארורה האדמה בעבורך כל ימי חייך", ושנות אדם כלו לתולדות נח".
רש"י על אתר מביא את דברי מדרש תנחומא (בראשית י"א): "עד שלא בא נח, לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה." הרד"ק מוסיף: "נח תיקן כלי מחרישה וחרש עם השורים והחמורים ולמדו בני העולם ממנו". התורה מספרת על התקדמות טכנולוגית, שהשיגו בניו של למך (מצאצאי קין): "יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה… תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל-קַיִן נַעֲמָה" (ד, י"ט-כ"ב). חז"ל אומרים שנעמה היא אשתו של נח. נח יישם את אומנותם של גיסיו ותיעל אותה לעבודת האדמה, תוך חיבור הבהמות המבויתות וחרשות הברזל. גישה זו מרתקת בגלל המסר שלה: הבורות האנושית היא קללה, התקדמות טכנולוגית היא ברכה, והגשמה של תכנית אלוקית להבאת ברכה לעולם.
עם זאת מפשוטו של מקרא נראה הסבר שונה: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. וַיָּרַח ה' אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. עֹד כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (ח, כ-כ"ב).
השימוש הלשוני הדומה מצביע על כך שמדובר בקיללת אדם הראשון: "ארורה האדמה בעבורך" מול "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה עבור האדם". נח הוא היחידי מילידי הדורות הקודמים שהרקע לשמו מוסבר, וקשור להסרת אותה קללה.
אולם רוב הפרשנים הסבירו שהקללה מתייחסת למבול ולא לאדה"ר, בגלל סוף הפסוק "ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי". את התיקון שמציג הקב"ה "זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבתו" הם מסבירים שבזמן המבול התהפכו היום והלילה ונשתנה טבעו של העולם. ככל הנראה קשה היה להם להסביר שזה היה מצבו של העולם מאז שחטא אדה"ר ועד לאחר המבול, במשך יותר מ- 1500 שנים.
עם זאת לפירוש זה יש קושי: לא מופיע בשום מקום שנתקללה האדמה פעם נוספת מעבר לקיללת אדה"ר. בפ"ו פס' ה-י"ג מובאת ההחלטה למחות כל בשר אך ללא לשון קללה. קושי נוסף לפירוש זה: המבול היה שילוב של גשם והצפה של מי התהום (ז, י"א-י"ב; ח,ב). ברורה חשיבותם של הקיץ והחורף לעניין זה, אבל לא מובן מהי חשיבותם של זרע וקציר וחום וקור לאי חזרתו של המבול? לענ"ד מסתבר דווקא פשוטו של מקרא, וננסה להסביר זאת.
כדאי להבין מה הייתה קיללת אדה"ר: התורה מספרת על טרם הבריאה: "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח… וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה… וַיִּקַּח ה' אלקים אֶת-הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָה" (ב, ה-ט"ו). נראה שמטרת האדם בגן עדן עצמו הייתה לעבוד את האדמה. אם כן עבודת האדמה כשלעצמה אינה קללה. אולם מרכיבי הקללה שמתאר הכתוב ברורים: "בעצבון תאכלנה"- חוסר הוודאות והעצב המתלווים לגידול, "וקוץ ודרדר תצמיח"- תקופות היובש בהן האדמה מצמיחה קוצים, "עשב השדה" – נשים לב שבגן העדן היו עצי פרי למאכל, ובחוץ רק עשבים ושיחים. "בזיעת אפך תאכל לחם"- הלחם אינו נקטף אלא יש להכינו עד שהוא ניתן לאכילה.
ניתן לראות שבקיללת האדמה 3 מרכיבים: (1) חוסר יציבות באקלים ובעונות השנה. לא חייב שהיה זה חוסר סדירות קיצוני ברמה שנתגלתה במבול, אבל כזה שגורם ל"עצבון" בגידול החקלאי. (2) הקושי הפיזי בעבודת האדמה לעומת גן עדן. (3) מעבר מאכילת פירות העץ לאכילת עשבים ושיחים.
ניתן להסביר שהמבול היה הקצנה של קיללת אדה"ר שכללה חוסר סדירות אקלימי. במבול הגיע חוסר היציבות האקלימי לשיאו, עם גשם בלתי פוסק והצפה של מי תהום. לכן ברור הקשר שעושה הקב"ה בין קיללת אדה"ר למבול. אם המבול היה הרחבה של הקללה הראשונה, ברור שהחלטה שהמבול לא יישנה חייבת להיות מלווה גם בביטול של חלק מהקללה הראשונה. קביעות עונות השנה מיתנה את קיללת אדה"ר: אמנם היא לא ביטלה את הקושי שבעבודת האדמה, ועדין קיימים בעבודה החקלאית מרכיבים של אי וודאות. קיים גם החלק של "בזיעת אפך תאכל לחם". עם זאת קביעות זו הכניסה מרכיבים של וודאות, ביטחון ושמחה לאורח החיים החקלאי. אנו יודעים על השמחה הגדולה הבאה עם איסוף היבול בחג הסוכות. על כן ניתן לומר שהחלק של "בעצבון תאכלנה" הוסר בחלקו.
הסרת הקללה התאפשרה בעוד מובן: היא אפשרה לחזור ולנטוע אילנות פרי. אכילת עשב השדה ע"י האדם הייתה תוצאה טבעית של הקללה ושל אי סדירות אקלימית. אפשר להניח שבני האדם ניסו לנטוע עצים אבל לא הצליחו. חשיבותו של סיפור הכרם שנטע נח היא לא רק בשל מעשה כנען, אלא גם בשל תחילתו, שהרי עם הסרת הקללה, התאפשר לאדם לחזור ולאכול פירות אילן כמו בגן העדן.
לסיכום, נח הצליח ע"י שני מעשים, קרבן העולה ונטיעת הכרם, להסיר שתי פניה של קיללת האדמה: האכילה בעצבון ואכילת העשבים.
תשע"ד
