אסור לפספס משבר

אסור לפספס משבר

דרור מרמור
עורך הנדל"ן בעיתון גלובס

האגדה מספרת על אחד משרי האוצר לשעבר שפקידיו דיווחו לו על תחזית לבצורת נוראה. "איפה?", הוא שאל בבעתה. "בנגב", ענו לו. ואז הוא שיחרר אנחת רווחה גדולה: "חששתי שבאמריקה".
הסיפור הזה יכול לספק תשובה לתהייה שהעלו לא מעט פרשנים על אזכור צעדיו הכלכליים של יוסף במצרים, לקראת סופה של הפרשה. מה למצרים ולנו? מה לתורת הכלכלה ולתורת משה? וכפי ששאל זאת בעל העקידת יצחק (רבי יצחק עראמה, המאה ה-15): "למה הוזכר בכאן כל זה העניין מחוק החמישית והעברת העם לערים וחוק הכוהנים מאת פרעה, כי כל זה יאות להיכתב בספרי נימוסי מצרים, לא בתורה האלוקית".
נדמה שבמאה ה-21 השאלה הזו כבר לא ממש רלוונטית. אף אחד כבר לא צריך להסביר או להוכיח את הממשק בין עולם הכלכלה לבין "העולם האמיתי", כולל זה שמסתופף באוהלה של תורה. היום גם קל מאוד להבין שמה שקורה במצרים, בארה"ב או בסין משפיע ישירות על המסלול שלנו. שצעדים של נגידת הבנק הפדרלי בארה"ב, למשל, ישפיעו על המצב הכלכלי ועל גובה הריבית כאן בישראל לא פחות מצעדי הנגידה "הפרטית" שלנו.
הבצורת במצרים, ולא פחות מכך המהלכים שנוקט יוסף, יכניסו את העולם – ואת בית יעקב בתוכו – לתוך מערבולת. נשיא ארה"ב ברק אובמה אמר עם בחירתו לקדנציה הראשונה ש"משבר זו הזדמנות שאסור לפספס אותה". גם יעקב פרנקל, שכיהן כנגיד בנק ישראל בראשית שנות ה=90, אהב להזכיר בזמנו בנאומיו שלמילה 'משבר' בסינית ישנם שני פירושים – סכנה והזדמנות.
יוסף, להבדיל אלפי הבדלות, מנצל את הקטסטרופה החקלאית-כלכלית שתתרגש על מצרים כדי לחולל סדר כלכלי חדש בעולם העתיק. אם נלך כמה צעדים קדימה, אולי הוא אפילו יוזם ומעצים את הקטסטרופה, שהרי התכונן אליה שבע שנים מראש. הוא אוסף תבואה ואוגר מזון לא כדי למנוע את המצוקה ולשמר את החוסן והאיתנות הכלכלית של אזרחי מצרים, אלא כדי לשנות את כלכלת המדינה מהיסוד.
יוסף מבצע רי-סטארט כלכלי-חברתי מוחלט: אחרי שאסף את כל אוצרות התבואה, הוא אוסף את כל אמצעי התשלום – "וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן" – ומבטל דה פקטו את משמעות הכסף ואת ערכו של המטבע;
אח"כ הוא אוסף את כל הרכוש: "וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף – וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם אָפֵס כָּסֶף". אם אין כסף, הבו את מקנכם. ולמי שאין בידו מקנה או רכוש ודאי שיוסף אינו מניח למות ברעב, אולם בהדרגה הוא מלאים את כל מטלטלי מצרים;
בשלב השלישי, כשתם הכסף ותם המקנה, יוסף מלאים גם את הנדל"ן. "וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה". ואם זה לא מספיק, הוא לא משאיר את האנשים כחוכרים על אדמתם ("וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם"), אלא מחליף את אדמותיהם אלו באלו: "וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהו".
בתוך שנתיים – יוסף הופך את כל בני האדם לעניים אבל שווים (לא נכנס כאן להחרגה של המלך והכוהנים, כשזה הראשון מרכז מעתה את כל העושר של מצרים ובאחרונים יוסף לא נוגע, בניגוד בולט לציווי התורה שלנו, שמצווה על המלך שלא להרבות רכוש ומהכוהנים מונעת כל זכות בקרקע).
לאחר הרפורמה של יוסף הפערים החברתיים נעלמו – אין עוד כסף פרטי, אין רכוש פרטי, ואין אדמה פרטית.
ואי אפשר שלא לחשוב מי אמור להרוויח מכל הסיפור. אותם מהגרים חסרי מעמד שזה מקרוב באו לארץ זרה, בדיוק בשעה שבוטלו בה כל המעמדות הישנים, שעלולים היו לטעת בהם תחושה שהם אזרחים סוג ב'.
ורק בעוד שנים רבות, אחרי שבני ישראל יחושו מספיק שלווים ובטוחים להפוך ממשפחה לעם, אחרי שירבו ויתעצמו בארץ מצרים, יקום מלך חדש שלא ידע את יוסף ואת משנתו הכלכלית. או אז, יהפכו אותם מהגרים לעבדי המצרים, יזעקו אל ה', ותגיע גאולת מצרים.
תשע"ד